6/8/15
השבוע האחרון של טיול
אינו מתוכנן, ידענו כי אנו רוצים לסוע לאורך כביש אחד, אך פתאום יש לנו זמן.
(קיצרנו קצת את סן פרנסיסקו כדי להיות עם מורן והמשפחה...). מחליטים לקחת יום מאד
באיזי ובלילה לרדת ולחצות את לוס אנג'לס לכיוון סן דייגו, אותה לא תכננו לבקר.
קמים ליום מעונן עם
אובך רב. מחליטים בכל זאת להישאר קצת בסביבה ולראות את נפלאות האיזור. מזמינים עוד
לילה בקמפ הנחמד הזה ונוסעים למזח של סן סימיון הנכנס עמוק לתוך הים. אישה מקומית
מספרת שיש לויתנה שהמליטה במקום ומגיעה מידי יום עם הלויתנית הקטנה שלה למזח- לנו
אין מזל! רואים רק את הלוטרות החמודות.
מחליטים לבדוק מה
המהומה סביב טירת הרבסט המדוברת. בתחילה לא תיכננו להיכנס כי בשנה שעברה באנגליה
ראינו הרבה טירות שוות, אבל יש זמן והבנות מבקשות, אז קדימה לטירה. כניסה מרשימה
ומרכז מבקרים יפה והסבר על האיש המאד עשיר וחכם שבנה לאהובתו טירה בכספו הרב
ועכשיו עושה מהטירה כסף רב לא פחות! החלטנו שאין כאן באמת עינין... ושהאיש הזה
מספיק עשיר גם בלעדינו ושדמי כניסה כדי לראות כמה הוא עשיר הם מוגזמים בהחלט (25$
לבן אדם...)- ויתרנו.
המשכנו לעיר קמבריה
שזו עיירה עם גלריות רבות. נכנסנו לגלריה שהציגה תערוכה של ד"ר סוס האהוב
עלינו, מצאנו אוצרת יהודיה שמאד שמחה על המבקרים מישראל והסבירה לנו שאשתו של
ד"ר סוס הוציאה לאחר מותו את כל יצירותיו ומציגה אותן במספר גלריות בעולם.
מכל עבודה שלו היא עשתה 2500 רפרודוקציות וכל גלריה מקבלת רפרודוקציה ממוספרת עם
חותמת מיוחדת. בנוסף יש סקיצות מיוחדות שקדמו לציור שאנו מכירים מהספרים.
אחרי הביקור בסופר
השכונתי של קמבריה (סופר מעולה שמרד קשה למצוא אותו...) המשכנו לכיוון סייפרוס כדי
לראות עוד חיות ים. האמת הייתה מאכזבת או שאולי אנחנו כבר עייפים מהמראות... אבל
מצאנו עיירה תירותית עם חוף גולשים נחמד ללא כל אטרקציה מיוחדת. חזרנו למחנה שלנו
לארוחת ערב טובה.
7/8/15
עוד בוקר שמתחיל
בלבטים של לאן נמשיך??? טבי כבר עייף לגמרי מנהיגה ובשל לחזור לארץ.
הבנות מוכנות
להישאר ולשחק ורק שלא ייקחו אותן לעוד מסלול או אטרקציה כי כבר ראו המון... רק ליאת
מושכת ודוחפת ורוצה להגיע עוד לסאפרי שבין סן דייגו וLA עוד קצת....
מחליטים לנסוע ובדרך
לבקר את משפחת למברגר המתגוררים בטרזנה שעל כביש 101. לאחר התייעצות עם דקלה אנו
בדרך אליהם.
הדרך עוזבת את הים
ומטפסת גבוה דרך ההרים ואז יורדת שוב אל רצועת החוף. גל ודקלה באמת גרים ממש קרוב
לירידה מכביש 101.
אנו מגיעים אליהם
הביתה ואת פנינו מקבלות דקלה וסבתא גילה עם ריח מדהים של עוגות לשבת (שכחנו בכלל
שיום שישי היום). הבנות כבר כל כך מחכות לראות את אמה ויולי והשמחה מהמפגש כמובן
רבה!
ברור לכולם שאת טבי
והבנות לא ניתן יהיה להוציא מהבית והמשפחה המקסימה! התארגנות בצימר שליד הבית והופ
לבריכה ולג'קוזי. איזה פינוק!!!
8/8/15
אז הקוראים הנאמנים
כבר מבינים שאת סן דייגו לא נראה הפעם... (צריך להשאיר משהו לפעם הבאה). לשמחתינו
זה סופ"ש ואנחנו יכולים להתארגן ליציאה משפחתית לגן החיות של לוס אנג'לס.
טבי
מקבל את הרכב המפנק של גל ומיד נזכר כמה כיף לנהוג ברכב ולא במשאית אפילו אם מדובר
בפקקים של לוס אנג'לס....
בערב אנחנו יוצאים
להופעה של שריל קראו בהוליווד באוולד. אולם מופעים פתוח המכיל 17000 צופים. שריל
עולה לבמה ובאמצע השיר הכי הכי שלה יש- הפסקת חשמל בכל הוליווד!!! גם כאן יש
פשלות..... לאחר מספר דקות חוזר החשמל והמופע ממשיך.
9/8/15
מחר מחזירים את ה RV הבית שלנו בחודשים האחרונים נח כבר יומיים בחניה בLA ומחר נפרדים ממנו. השעה עבודה שליאת חשבה שיקח לה הופכת לחצי יום
עבודה... צריך לפנות ולארגן ולנקות ובכל זאת יש כאן בית שלם שצריך לפרק. רב הציוד
עובר למחסן של גל ודקלה למקרה שמישהו יצטרך ויבקש... היתר לפח הקרוב.
בנתיים אצל הלמברגרים
יש אירוע בריכה עם הקהילה שלהם ב LA. כך שאנו זוכים גם להכיר
את החברים. איזה כיף.
אחר הצהריים אנו
יוצאים לפארק השכונתי להפנינג שבת. המון יהודים וישראלים יש כאן...
תמונות אחרונות לפני פרידה עם בנות הדודות ומהרווי
10/8/15
נפרדים מהרווי החבר
שלנו! בבוקר אנו יוצאים לפקקים בכבישים בנסיעתנו האחרונה עם הרווי. הרכב נקי ורק
חסר לנו דלק וגז ולעשות דמפינג. ההדיון שלנו אומר שהכל יהיה סמוך לתחנת ההחזרה אבל
לא!
דלק יש. גז יש רק
בתחנה אחת ודמפינג אין בכלל...
אנו מחזירים את הרווי
ומשלמים השתתפות עצמית על הדפיקה הקטנה מאחור ודמפינג פיי.
נפרדים ברגשות
מעורבים- טבי מאושר שאחרי אלפי מיילים הוא לא צריך יותר לנהוג במשאית.
הבנות שמחות
לסוע לדיסני וליאת עצובה שנגמר לה החלום (היה חלום אך גם הוא עבר...) והיא צריכה
להתחיל לחלום על משהו חדש.
יוצאים לקחת את הרכב השכור שלנו ומגלים שמחירו הוא כמו עוד שבוע קראוון... איזה באסה ועוד צפוף...
נוסעים לכיוון אניהם למלון שלנו, לא לפני שעוברים באוטלט ענק (אוי כמה שאנחנו גרועים בקניות...) שהבנות שלנו מסרבות לשתף בו פעולה ואומרות שמעדיפות נעלים מאליטל?!
מגיעים למלון שלנו שממוקם ממש ליד השערים של דיסני ונקרא DEL SOL INN מלון צנוע אך ממוקם מעולה.
הולכים לקופות לקנות כרטיסים ליומים יום בדיסני ויום באדוונצ'אר.
11/8/15
יום בילוי בדיסנילנד. גל ואמה מגיעים להעיר אותנו בבוקר וכולנו הולכים לפארק. מאד נחמד בבוקר בלי הרבה אנשים- כמה מבאס שאחרי כמה שעות נצטרך לעמוד כמה שעות לכל מתקן.
וכאן הגילוי הנאות- הבנות שלנו לא היו מעולם בלונה פארק... שנינו לא בדיוק חובבים את הג'אנר וגם כך יש לרב המשפחה (חוץ מליאת) פחד גבהים.
אז הבנות שלנו התחילו לונה פארק מהטופ. אבל גם הן רצו לעבור תחילה בכל הקרוסלות
בילינו יום שלם בין המתקנים ולאחר הפסקת צהרים קטנה חזרנו למופע הערב ויצאנו (כלומר גררנו את אמא החוצה) בשעה 23:00.
12/8/15
את היום הזה בילינו בדיסני אדוונצ'אר. פארק יותר נחמד בעיננו אך הבנות שלנו מיצו אותו אחרי חצי יום ועמידה ממושכת בתורים הארוכים (חברים כדאי לתכנן ולהשתמש בכל הדרכים הידועות לקיצורי תורים)
גם כאן כמובן לא היינו ברכבות הרים או מתקנים עם גובה.
סה"כ יצאנו עם מעט נפגעים... העיקרים היו הארנק וליאת שחטפה מכה חזקה בראש איזה ילד היפראקטיבי שלא נקשר כמו שצריך ועף עליה...
את הערב סימנו במסעדה שנבחרה לטובה ביותר בארה"ב SWEET TOMATO או בגירסתה המקומית SUOPLANTITION
13/8/15
מבלים עם משפחת למברגר את היום הלפני אחרון. מחר טסים ואנחנו מתארגנים והבנות בעיקר מבלות עם בנות הדוד.
14/8/15
אחרי 64 ימים של מסע יצאנו לדרך חזרה הבייתה.
היינו מאד נחושים להגיע אחרת אי אפשר להסביר איך שרדנו טיסה של 12 שעות דחוסים בתוך מטוס מצ'וקמק של איבריה שהצליחו לדחוס מקסימום אנשים במינימום מטוס...
קונקשיין מחורבן ששונה ללא ידיעתנו ובמקום 4 שעות הפך ל 10 שעות בשדה.
וטיסה שהגיעה רק ב 16/815 לישראל...
