גובלין, קפיטול ריף, ברייס ולייק פאוול

19.7.15

השכם בבוקר-עשר לערך הגענו לגובלין וואלי, שוב הרינגרית בכניסה גילתה אפטיות ,כנראה היא העונש של הרינג'ר מאתמול, והוא שלה.

נכנסנו וירדנו לעמק, שווה הכל, הבנות נהנו כמו שלא נהנו בטיול מזמן, מדובר בשטח גדול המכוסה בגושי אבן חול אדומה אשר גולפו בידי הרוח והגשם לצורות דרדסיות ושדיות למיניהן, הבנות שחררו את הדמיון שלהן רצו וטיפסו בעולם קסום שלארמונות וגמדים ועוד דברים שלא הבנתי והפסיקו רק להפסקת עוגיות, חזרנו כשהחל להיות חם מעבר לנסבל, בקארוון ליאת הכינה לנו פנקיק שכן יקח זמן עד הנקודה הבאה-קפיטול ריף והנסיעה לשם-סרט וחצי. ניצלנו את תנאי המקום למילוי וריקון ו-יצאנו לדרך.

ליאת ביקשה/התנדבה לנהוג קצת ומכיוון שאלו כבישים נוחים לנהיגה-קיבלה. נהגה מעל חצי שעה והשתפרה מאוד, כרגיל מדובר בסוגיה של ביטחון. בנקודה מסוימת זיהינו מספר אופנועי שטח ועצרנו לידם לבדוק, אולי יש עניין? אך הם נסעו ,בררנו בתחנת הדלק אם יש אירוע מוטורי אך לא היה והפנו אותנו לאזור בו החבר'ה רוכבים, זה היה בכיוון שלנו אבל חוץ מקוליסים לא מצאנו כלום. אז המשכנו לריף. כשנכנסנו הגענו במקרה לנקודה של ציורי קיר אינדיאנים ובדיוק התחילה שם הרצאת רינג'רית בנושא אנשי שבט פרמונט-אינדיאנים שגרו באזור ונעלמו בסביבות 1200 לספירה. מעניין, רק קשה קצת לתרגם לבנות, ציורי הקיר למרות שנפגמו מענינים מתוך ההקשר (אחרת -ציורים של גיל) עברנו במרכז המבקרים שזכינו להסבר נחמד על המקום והפנייה למפינג המקומי בו החלטנו להישאר ללילה. מצאנו אתר קמפינג מקסים, מוצל על שפת נחל (לדעת ליאת האתר הנעים ביותר בו שהינו עד היום). הHOST במקום היה לבבי ושופע המלצות והמליץ על ההרצאה בערב ועל שני מסלולי הליכה אותם כדאי לעשות. כמו כן גילה לנו שבבוקר יש בחנות הכפרית הצמודה לקמפינג פאי פירות ולחם טרי... החלטנו לשמוע להמלצתו ולצאת לדרך הנוף המביאה עד לריף. דרך מקסימה בתוך ערוץ דרמטי של שכבות אבנים וערוצים שחותכים. נראה כי היו שטפונות באזור, ואכן הגענו למחסום שלא מאפשר מעבר בגלל שהדרך נשטפה.

בערב הלכנו להרצאה של הרינג'ר בנושא הסטוריה של הפארקים הלאומיים. הרצאה מרתקת על התפתחות רשות שמורו הטבע של האמריקאים (החוגגת 100 שנה להיווסדה), למדנו כי ה NLP מאחד בתוכו את שמורות הטבע, היערות הלאומיים, האתרים ההיסטורים החשובים, ומונומנטים לאומיים. ולמעשה ארה"ב בעלת מדיניות שווה בכל שמורות הטבע והסטנדרטים בכל האתרים שואפים להיות אחידים. מונומנט לאומי הוא אתר שבו יש לנשיא יכולת להפקיע שטח שנראה לו חשוב ללאום ולקבוע עבורו, באמצעות הNLP כיצד ינוהל, כך לדוגמא מדרגות אקסלנטה, שזה שטח עצום מאיזור ברייס קניון ועד הגראנד קניון ואגם פאוול, הוכרז כמונומנט לאומי כדי שלא יפותח שלא בהתאם למדיניות ארה"ב. כמו כן הנשיא יכול להחליט כי פארק מדינה (כמו שהיה יוסמיטי לדוגמא) יהפוך לפארק לאומי אם המדינה לא נוהגת בהתאם לאינטרסים של כלל ארה"ב. בקיצור הרצאה מעניינת שבעיקר הדגישה עד כמה נושא ההגנה על משאבי הטבע והאינטרסים הכרוכים בהם מקבלים משמעות בארה"ב, יש לנו מה ללמוד....

20/7/15

שמענו להמלצת הHOST והתייצבנו בחנות הקטנה לקניית פאי פירות מעולים, לחם ועוגת קינמון- הצלחה! אחר כך יצאנו למסלול המוגדר כבינוני בדרגת הקושי, העולה לתצפית מרשימה על האזור של הפארק. המסלול עצמו כיפי מאד ומלא ב"קירות טיפוס" של הטבע ומגלשות. הבנות שיחקו וטיפסו. המסלול אינו מעגלי ולכן בשלב מסוים התפצלנו וטבי חזר להביא את הרווי וליאת והבנות המשיכו את כל המסלול. כשסיימנו עברנו דרך מבנה בית ספר ששימש את המתיישבים הראשונים במקום. מדובר בכיתה אחת בה למדו 15-26 תלמידים בכיתות א-ח. כל מורה הצליחה להחזיק במקום רק שנה אחת לפני שהתייאשה ועזבה... (נראה אפילו יותר קטן מבית הספר בנאות הכיכר...) לאחר מכן עברנו דרך מרכז המבקרים להשבעה וקבלת תגים וממשיכים לברייס.

ליאת החליטה להתווכח עם הטמטם על הדרך בה נוסעים ולמרות שהטמטם המליצה על כביש 24 ליאת התעקשה על כביש 12 וניצחה... דרך נוף מקסימה המובילה דרך יערות וכפרים קטנים (את ההתחלה קצת התקשנו לראות בגלל הגשם השוטף שירד). באחד הכפרים עצרנו לסיור במוזיאון האינדיאני בו היה שחזור של בתים אינדיאנים, כלים וסרט על החיים של האינדיאנים. בהחלט ממחיש מה שהיה בעבר ומאפשר חוויה ברורה יותר כיצד חיו האינדיאנים באיזור זה- אילו בתים היו להם, אילו כלי חימר ייצרו וכיצד נהגו לחיות (הם היו נורא נמוכים ואכלו בעיקר תירס, ציד ולקט).

המשכנו על סף קניון מרהיב בצבעים משתנים ותצורות הרים אדומים. בקיצור דרך מקסימה עד העיירונת אסקלנטה שם עצרנו לקניות (לא ברור מה האנשים אוכלים שם כי אין כלום במכולת...) ולהפסקת משחק במגרש השעשועים המקומי בו היה מגרש ממטרות ומקלחות להשפרצת מים,גיל ויובל לא נכנסו ,רק בדקו את המים-והיו צריכו להחליף בגדים. בהמשך עברנו  בעירונת טרופיק בה סגרנו את נושא א. הערב בפיצריה המקומית. המשכנו עד לברייס והתמקמנו בחניון שבתוך השמורה (החניון הכי יקר שהיינו בו עד כה בתוך שמורה!) היות והגענו מאוחר והגשם, לא היה לנו כח לחפש את פתרון החניה ביער דיקסי הסמוך.

טיפ: בכניסה לברייס יש את האזור הכי מפותח לצרכי קניות ואוכל. אין צורך להילחץ לעשות קניות בדרך (מהנסיון שלנו אין כל כך מה לקנות...) ובכניסה עצמה יש מלונות וחנויות בהן יש כל מה שצריך. לחובבי הרודיאו יש שם בימי ד-ש רודיאו בערב (אנחנו פיספסנו...).

21/7/15

ברייס קניון. השכמנו לקום וצעדנו מהחניון למרכז המבקרים. הובהר לנו כי בברייס נהוג לנסוע בשאטל המוריד ואוסף אותך בתחנות וכדאי להשאיר את הקרוון בחנייה המיועדת לכך בכניסה. בהמשך ראינו שניתן להיכנס עם הקרוואן אך באמת יש בעיית חנייה ויש שאטל מאד נוח לשימוש כך שזה הפתרון שאנו ממליצים עליו. רשמנו את הבנות לפעילות צהריים בנושא עקבות בעלי חיים ויצאנו למסלול הנבחו שמתחבר עם המסלול הגן המלכותי. המסלול מתחיל בsunset בירידה תלולה ומרהיבה לתוך הקניון, הליכה נעימה בקניון וטיפוס דרך מעלה SUNRISE שגם הוא מרהיב. משום מה זה מוגדר כמסלול ארוך בעל דרגת קושי בינונית, אנחנו מצאנו אותו קל וכפי ובעיקר מאד מאד יפה!!! מסלול שמשלב בתוכו גם תצפית יפה על ההודוס (כך נקראים העמודים) מלמעלה וגם לראותם מכל יתר הכיוונים כולל מלמטה ועל הדרך גם פגשנו שתי משפחות ישראליות.

בצהרים השתתפו הבנות בשיעור בנושא עקבות בעלי חיים. המדריכה הייתה בת המקום שסיפרה לנו שנולדה בכפר טרופיק וכל ילדותה עברה באיזור של ברייס. היא סיפרה שהיו 8 תלמידים בכיתה (נאות הכיכר לייק!?) ושכולם עבדו בשמורה מגיל צעיר (ניקו וצבעו) והיום היא מאד גאה להיות מורה במקום. היא לימדה את הבנות על סוגי עקבות שמשאירים בעלי החיים ההבדלים בינהם על ידי סוג הדריכה על הקרקע (דריכת עקב- כריות- אצבעות כמו האדם והדב; דריכת כריות- אצבעות כמו מכרסמים, חתולים; ודריכת גב אצבעות=ציפורן כמו צבי). הבנות הכינו עקבות למזכרת ואף עברו השבעה אצל הרינג'רית המדליקה שהשביעה אותן (בנוסף לכל השבועה הרגילה של שמירה על החי והנוף ודאגה שגם חבריהם ידעו ויעשו זאת...) גם שהן מבטיחות להיות אחיות טובות ולהתנהג יפה אחת לשניה ולא לריב ולא להציק להורים! יהלי נשבעה, יובל הבטיחה לנסות וגיל טענה שבכלל לא הבינה (למרות התרגום) ולכן לא נשבעת...

בהמשך היום, לאחר חשיבה משותפת של לאן אנו רוצים להמשיך, החלטנו שכן נרד לכיוון של לייק פאוול כדי לנוח ולשנות אווירה. "קפיצה קטנה" של 3 שעות נהיגה הביאה אותנו לעיירה פייג' השוכנת ליד לייק פאוול.

טיפ: כאן המקום להבהיר משהו שאנחנו לא היינו מודעים לו- לייק פאוול שייך כולו לNLP כלומר המנוי שעשינו לכל האתרים תופס גם כאן. זה אגם מלאכותי ענק שנוצר מבניית סכר גלן על נהר הקולורדו והציף את העמק שהיה כאן. באזור העיר פייג' פועלים שני חניוני לילה ששניהם בתוך השמורה- האחד הוא חניון עם חיבורים מלאים השוכן בפייג' ואליו כדאי להזמין מקום מראש. השני  LONE ROCK הוא חניון על חוף האגם בשיטת מצא לך מקום. זה מקום עצום שכל אחד מתיישב איפה שמתאים לו לחנייה יבשה (עולה 12 ד' ללילה). במקום אין טיפת צל! אבל מאד יפה והכי קרוב למים שאפשר. רק דורש קצת עבירות קלה-חלק מהדרכים לחוף עוברות באמבטיות חול-קצת גז וזה עובר.

מי שלא מוצא מקום או מגיע מאוחר בלילה, יכול לחנות גם בחניות הרכבים המפוזרים בשמורה ובניגוד לשמורות אחרות, כאן זה לא אסור (= בעברית מותר).

מואב וקניון לנד

15.7.15

קניות זריזות יחסי בוולמארט (ליובל קנינו קוטג' מקומי, נראה איך זה) ויצאנו להמשך הדרך למואב/ארצ'ס ,בתוכנית-עוד כ 5 שעות נהיגה, עברו בשלום יחסי ליאת החליפה אותי ונהגה כ 9 מייל בעצמה, כאשר התקרבנו לפניה-בקשה החלפה, אבל בכל זאת סחתיין על ההעזה. ככל שהתקרבנו למוהב ראינו מרחוק סופת ברקים והיה לנו ברור שזה בכיוון שלנו. שוב גוררים איתנו את מזג האוויר. הגענו לאזור והתחלנו לחפש חניון קראוונים- זה מה שעושים מי שלא מתכנן קדימה (ואשתו), לפני הכניסה לארצ'ס היה חניון יפה ומאורגן אך קצת יקר, נפרדנו כ ידידים והמשכנו למואב ,מצאנו חניון נחמד וסולידי (35$) והתמקמנו ללילה, בכניסה הבנות זיהו בריכה וגררו אותי איתם בזמן שליאת נשארה להכנת ארוחת ערב וכביסה. בלילה המשיך מופע הברקים שראינו בדרך וירד גשם די חזק. אני-ישנתי גם –די חזק!

16.7.15

 החלטנו לנצל את הקרירות של הבוקר כדי להספיק לפחות שני מסלולים קצרים(או תצפיות כפי שאנחנו משווקים את זה לגיל, ולא! -זה לא עובד), הבעיה היא שעד שהתארגנו כבר לא היה בוקר וגם לא קריר, יצאנו לארצ'ס בכל זאת. מיד אחרי הכניסה ומרכז המבקרים יש סיבוב ועליה בכביש ונחשפנו לסוג הנוף האופיני למקום- קירות סלע מאבן חול אדומה מגולפים על ידי הרוח והגשם במליון צורות .בדרך ראינו גם את קשתות האבן האדומות אשר על שמן נקראת השמורה. בחרנו לנסוע עד סוף השמורה ולהתחיל משם במסלול broken arch  ,מסלול סולידי ויפה שמוליך לקשת יפה ובעיקר מצלה בחום, בדרך ליאת גילתה שבאזור צומחים שיחי אלון-זיהתה על פי העלים והבלוטים. הקטנות נהנו לטפס על קירות הקשת(יותר טוב מהראש שלי), חזרנו ופנינו ל sand dune arch שמתחילה מאותו מקום, נכנסנו בערוצון צר שאחריו יש דיונות חול נעימות והבנות הורידו סנדלים ורצו יחפות (בעיקר בצל,החול חם), שוב טיפסנו בקירות החול, גיל ויובל נהיות טפסניות! פגשנו שם לראשונה משפחה ישראלית נחמדה והחלפנו חוויות ומידע. משם המשכנו למסלול window arch , מסלול לא קשה עם עליה קלה לקשתות יפות, אך החום היה כבר די כבד ולאחר טיפוס זריז של הבנות הוחלט לחתוך ולהנות מחניון הקראוונים עד שיתקרר, בשלב הזה התגעגנו למזג האוויר הגשום. חיברנו את הקארוון לחשמל והדלקנו מזגן-תענוג. יובל וגיל גררו איתי שוב לבריכה.

התוכנית המקורית היתה לחזור ל ארצ'ס  למסלול נוסף אך היה עדיין חם ובחרנו ללכת להסתובב במוהב. חנינו במרכז- רחוב ראשי ארוך ופחות או יותר זהו, הרבה חנויות חולצות (ענף הכלכלה השני של מוהב, הראשון-ספורט אקסטרים לסוגיו). יש גם השכרת אופנועי שטח –יש!!! אך במחיר של כ 260$ -אין!!! ,נפלה החלטה –נלך מחר לרפטינג ,רגוע, לא וויט ווטר כפי שקוראים ל אקסטרים ,משהו שמתאים לבנות. חזרנו לחניון ורצנו עם הבנות שוב לבריכה בזמן שליאת הלכה שוב לכביסה- מה היא כבר עושה שם? מעניין.

17.7.15

התארגנות זריזה במושגים שלנו ויצאנו לרפטינג, מדובר בחצי יום שיט על נהר הקולורדו שעובר בסמוך למוהב, רפיד וחצי( אשד מהיר), נסיעה לשם דרך כביש צר ומגניב שהולך במקביל לנהר(כביש 128 –מומלץ) , על האוטובוס כבר זיהינו שיש אתנו משפחה ישראלית נוספת. למרות החששות כולן עלו לסירה, פגשנו את המדריך שלנו-אריק החתיך(ליאת ביקשה להוסיף) שנתן לנו קצת הוראות בטיחות וקצת הסברים על הסובב. הרפטינג עצמו כדי להרגיע את החוששים בעורף-מאוד מאוד רגוע ואת רובו עשיתי בתוך המים בציפה עם חגורת ההצלה, מרצון, כמובן. חלק מהזמן יהלי הצטרפה למים ומאוד נהנתה, לקטנות לקח יותר זמן להשתחרר והן הסכימו שאטבול אותן ואשלוף חזרה לסירה, עוד שעה שייט והיו קופצות למים גם. די בהתחלת השיט הגענו לאשד היחיד במסלול, המים קצת השפריצו והסירה היטלטלה מספיק כדי לרגש והבנות התחילו להשתחרר ולהנות. באמצע עצרנו על הגדה לארוחת צהריים- פלטת גבינות ובשרים קרים, משם המשכנו בשיט רגוע עד הסוף. בהחלט אחת החוויות שהבנות נהנו מהן יותר והאמת שגם אני.

בסוף פגשנו את הישראלים, רונן וליבנת משעל, שוב והבנות התחילו לשחק ביחד ,החלטנו לקבוע איתם אחרי מנוחת הצהריים לטייל ביחד ב ארצ'ס ב delicate arch אותו רצינו לעשות לאחר מספר המלצות. קבענו ב 6 בכניסה לשמורה, דבר שהתברר כנכון, ראשית החום התפוגג והיה נעים לטייל, שנית הסלעים קיבלו צבע אדום עמוק יותר ויפה הרבה יותר ויחד עם משחקי הצללים הוסיפו לחוויה. המסלול עצמו ארוך יחסית (4.8 ק"מ) ומתחיל בעליה די תלולה-מומלץ להקשיב להמלצות ולקחת מספיק מים. בראשית המסלול יש בקתה קטנה ומצוקמקת ששימשה למגורים לחוואי המקומי –זאביק (ג'ון וולף) ועוד בקתה מצוקמקת שהייתה "הבקתה המשופרת" שנבנתה "רק" לפני 100 שנה... אחרי יש יציאה שמאלה לצוק עם ציורים אנדיאנים . ואז מתחילה העליה , סלע חשוף בשיפוע ניכר ,עליה בשעות פחות נעימות עלולה לייבש- שוב לקחת מים ! עד כאן לא משהו מיוחד, לא הבנתי את ההמלצה "לא לפספס מסלול זה", ואז נכנסנו לדרך בין גבעות סלע מאבן חול המתעגלות בצבע האדום העמוק האופיני, באמת פינה קסומה, הדרך הולכת על שפת מצוק  ואז מגיעים ל קשת העדינה (על שם סדק באחת הרגליים). עשרות אנשים יושבים וצופים בה וגם מצטלמים ואתה פשוט מצטרף. הבנות רצו לטפס אבל לא יכולתי להצטרף עקב נזק ברגל והתחלנו בדרך חזרה. גיל  ויובל שהיתה להן חברה כל היום רצו את המסלול בלי להרגיש ומבלי לקטר אפילו פעם אחת-תענוג. יובל דיברה עצמה לדעת, היתה צריכה לשחרר את כל המילים בעברית שהצטברו.

חשבנו לעשות ארוחת שישי משותפת בחניון הכניסה של השמורה אבל כשהגענו כבר היה חשוך בחניון וגם אופציה נוספת שבדקנו לא היתה מוארת אז החלטנו לנסוע למסעדה אטלקית שליאת ראתה עמוסה אתמול וקיווינו שזו ערובה לאיכות, עם האיכות-לא היתה בעיה, עם הכמות-סיפור אחר, נראה שהגענו קצת מאוחר ולמרות שהיו נחמדים ואדיבים הרגיש שחוץ מלכבות לנו את האור עשו הכל. בסיום הלכנו לאורך חלונות הראווה בדרך לקארוונים ונפרדנו לשלום ממשפחת משעל הנחמדה.

 18.7.15

יציאה לקניונלנד, חוזרים קצת בכביש הראשי שבו הגענו ופונים שמאלה, לאחר מעט נסיעה (אורך הנסיעה נמדד בשלב הזה במספר הסרטים, במקרה הזה-נסיעה רבע סרט-אין הקרנה) הגענו לאזור מבותר ועם מצוקים גבוהים ומרשימים הצופים לכל עבר. מהכיוון שהגענו-מוהב-ניתן להגיע רק לחלק אחד של השמורה-איים בשמיים –מהסיבה הפשוטה שהשמורה נחתכת לשלוש על ידי מפגש נהר הקולורדו ונהר הגרין, ליד מרכז המבקרים יש תצפית משפת המצוק לכיוון מזרח, מתחתינו עוברת דרך 4*4 שיורדת לכיוון הקניונים, איפה הטנדר שלי כשצריכים אותו, הבנות יצאו למסלול קצר לאורך המצוק ואני וויתרתי לעצמי וחזרתי לרכב. המשכנו בנסיעה לתצפית הגראנד וויו המרשימה לא פחות ומשם לצעידה למכתש אפהיבל, שוב וויתרתי וגם גיל, הבנות שחזרו טענו שהיה מיותר והנקודה הפחות יפה של האזור. בשלב זה הבנות קיבלו צופר-קסטה חוץ מגיל שסרבה ללכת ובכללי היתה ביום off ,היתה סצינה אך עמדנו בזה, תצפית אחרונה עשינו בנקודה ששכחתי את שמה אך כנראה לא משנה, נסענו על רמת פלטה גבוהה מעל הנהרות גרין והקולורדו ומאין שלא תצפתנו מדובר בנקודה גבוה על מצוק מרשים, אין כשלונות. חזרנו למרכז המידע כדי לקבל את תגי הפקחים הצעירים לבנות (אוספות באדיקות בכל שמורה, במיוחד יובל) ,וכדי לפגוש שוב את משפחתו של סם ממטולה שנסעה איתנו במקביל מנקודה לנקודה בקניון לנד, הם קנו קארוון משומש  ומטיילים איתו עד סוף החופש, משפחה נחמדה ועליזה וכמובן שזכינו בנקודות במשחק הישראלי-"את מי אנחנו מכירים במשותף?".

נפרדנו מכיוון שלפנינו עוד דרך ארוכה ל כיוון גובלין וואלי (כסרט וחצי) וכן נכנסה סופה עם רוח חזקה וגשם, הדרך עברה בשלום אך לאורך קטע ארוך היו רוחות צד שהקשו מאוד. הגענו לגובלין לקראת ערב ,מדובר (מבחינת המיקום) בחור רציני שלא נראה שהוא על הדרך מאיפה שהוא לאן שהוא, העובדים במקום נראים מיואשים מהמציאות ולכן די אפטים, לא היה מקום בחניון קארוונים ולכן גורשנו החוצה, נאמר לנו שיש חניון בצומת כניסה-כ 4 מייל חזרה. ליד הכניסה פגשנו עדר צבאים יפים, צפינו בהם מספר דקות והמשכנו הלאה. חזרנו וגילינו חניון מגניב ומסודר על מזלג נחלים, ליאת צילמה לי מכל זווית כדי ללמד את רט"ג איך עושים את זה נכון. הבעיה שהיינו לבד לחלוטין, מה שהקל על השודדים, הרוצחים והאנסים בראשה של ליאת להגיע...

קצת לפני האוכל בא לבקר אותנו אייל זכר אך הלך כשהבין שלא יצא לו כלום. השכבנו את הבנות מוקדם-יש הספקים להספיק מחר