התארגנות זריזה
ב"חוף האינדיאני" שלנו(בכל זאת -מצפה לנו יום "עבה") ויציאה ל
מרכז המבקרים סינט מרי, משם עלינו על השאטל(חינם) שעולה לאורך דרך GOING TO THE SUN החוצה את שמורת גלישיר עד הפס-מעבר לוגן ויורדת לצדו המערבי של גלישיר-עליו
נוותר הפעם. אסור לעלות לשם עם רכבים גדולים. הכביש יפה ומתפתל על צלע ההרים עם
תצפיות מרהיבות על אגם, נחלים ומפלים, מפעל הנדסי מרשים ומורכב שלקח שנים רבות
לביצוע. האמת שנמנמתי לי עד שפגשנו לאורך הדרך את הגריזלי הראשון שלנו, הוא פחות התרגש מהמפגש ומהר לטפס
ולהתרחק, בכל זאת הספקתי לתעד לטובת הדורות הבאים.
במעבר לוגן ירדנו תוך
הזהרה שהשאטל האחרון יורד ב 19:00 ועדיף לרדת קודם כי המקומות מוגבלים ולא תמיד יש
מקום על השאטל ונאלצים לחכות עוד שעה לבא. בחרנו לטייל במסלול Hidden Lake Overlook קצר יחסית עם קצת עליה עד לתצפית על האגם הנסתר-שווה ביותר, לאורך
המסלול צפינו בעיזי הרים, מרמיטות(התברר שמה שחשבנו בטעות למרמיטה-היה סנאי אדמה
),סנאים למיניהם-שהבנות מחבבות במיוחד. חלק מהדרך בנויה מדרגות ומדרך מעץ לנוחיות
הקהל, שיפוע קצת תלול אך ראינו מבוגרים רבים עולים אותו ואף נחים. גיל התחילה לקטר
בדרך אך אם קצת העסקה והסחת דעת התגברנו ועלינו כמו גדולים. בתצפית ישבנו לאכול ורצינו
גם לרדת קצת לכיוון האגם הנסתר שהיה מאוד יפה אך נראה קריר מדי לטבילה, אך המסלול
היה חסום. ירדנו בזריזות חזרה לשאטל וחזרה לסינט מרי-דרך ארוכה מחכה לנו.
אלו תמונות מאתמות (פוסט קודם) שהתערבבנו לי. תמונות מהמסלול של מני גליישר והמקום אצל השבט האינדיאני:
אלו התמונות השייכות לכאן:
התארגנות קצרה, תכנון
המסלול והופ-יצאנו לדרך, הכיוון לעיר הלנה-בירת מונטנה, לחניון הקארוונים
שנקרא-וול מארט, תחילת הדרך עוברת בשמורה האינדיאנית בלק פיט, האזור שונה ממה
שהכרנו, מרחבים עצומים, גבעות מכוסות עשב שהחל כבר להצהיב, שטחי מרעה עצומים, פה
ושם דרך כניסה לחווה מבודדת. פעם בכמה זמן עוברים בעיירה שכוחת אל, הכבישים ישרים
ישרים וריקים ריקים (גורמים לכביש מגידו-עפולה להראות כביש הסרגלונצ'יק) לאורך
קילומטרים, מדי כמה קילומטרים פונים 5 מעלות ימינה. ליאת טוענת שאפשר את כל ישראל להכניס במרחבים
העצומים הללו ועדין יהיה מספיק מקום לכולם... ובאמת מונטנה נחשבת לאחת המדינות
הדלילות ביותר באוכלוסין מבין מדינות ארה"ב.
באחת העיירות עצרנו
לתדלק והחלטנו להיכנס לבר/מסעדה/מועדון השכונתי/מועדון פוקר המקומי לאכול משהו, בכל
זאת אחרי נהיגה של כ שלוש וחצי שעות, האנשים היו ידידותיים והבר היה נעים, אני
הזמנתי סטייק (ליאת הבטיחה לי בשר כשנעבור לארה"ב) והבנות הזמינו שניצל ויהלי-המבורגר,
המנות היו גדולות משחשבנו וטעימות, בכל זאת חיסלנו הכל(נשאר קצת פיצה של
יובל-לקחנו בדוגי בג) ו-בחזרה לדרכים, החלק האחרון של הנהיגה היה כבר קצת קשה,
היינו לבד על הכביש במשך קילומטרים רבים ואפילו זכינו באוטוסטרדה
"פרטית". התקרבנו להלנה ,והתברר שהיא קצת יותר גדולה מעפולה. כשנכנסנו
לוולמארט החניה כבר היתה די עמוסה ברכבים כמונו שחיפשו מקום ללילה, התרסקנו למיטות
ולילה טוב.
8.7.17
בתוכנית להגיע היום ל
ילוסטון-רחוק, לכן כפי שהומלץ לנו (יתברר כנכון) ליאת הלכה להצטייד בקניות לכמה
ימים שכן בילוסטון אפשרויות הקניה מוגבלות ויקרות ועדיף לבוא מוכנים, הוולמארט
התגלה כזול יחסית למרות שליאת טוענת שזה חניון הלילה היקר ביותר...
הרעיון היה לעבור דרך
פיליפסברג- "סטיה קטנה " מהדרך כפי שנראה על המפה( עדיין לא הפנמנו את
השינוי בקנה המידה) ,בעיירה זו סיפרו לנו שיש "מחצבה", חנות ממתקים
מרשימה ובאזור יש עיירת רפאים. קפיצה קטנה
של כשעה וחצי-ואנחנו שם. העירה התגלתה כמקום יפה ותיירותי-כמובן. הבנות הלכו
ל"מחצבה": קונים שק מלא אבנים, שוטפים, מנפים וממיינים, מוצאים כל מני
שיני כריש, אבנים נוצצות ואם יש מזל גם אבני ספיר קטנות. אני נשארתי בבית בינתיים
והבנות פגשו שם את הכפיל של טל פרידמן שלהפתעתן-ידע על מי מדובר( ההוא שהופיע אצל
ג'י לנו או משהוא כזה),הבנות נהנו שם זמן רב וכשחזרו אכלו משהו ויצאו שוב, גיל
בחרה להישאר איתי-מה שיתברר כהחלטה טקטית שגויה-ליאת מצאה את חנות הממתקים וכנראה
שהיא באמת מרשימה לחובבי הז'אנר, חזרו עם שקית ממתקים לכל אחד והתברר שליאת לא
מכירה איזה ממתקים אני מעדיף (רמז-שוקולד).
הזמן עבר וכבר היה
חמש אחה"צ ,רציתי לעבור בחנות האופנועים והטרקטורונים שראינו בכניסה (לנשום
קצת אדי דלק) אבל כשהגענו כבר היה סגור אז יצאנו לדרך לכיוון ילוסטון. כ 4 שעות ב
טם טם, נראה לנו שגם את הזמן מודדים פה במייל ולא בקילומטרים שכן הדקות
והשעות נראות פה בדרך "ארוכות"
יותר. עליה תלולה ומפותלת שמסתימת באגם ,הדרך התארכה לנו ועצרנו ב flying j (אזור מנוחה למשאיות) להתלבטות, כשעצרנו שם
הגיעו משטרות ,מכבי אש ו אמבולנס, והעדפנו להתרחק (ליאת טוענת שראתה שם איש מת).
החלטנו לעבור ל וולמארט בעיר בוזמן (היה עוד כשעה וחצי נסיעה לכניסה לפארק, השעה
מאוחרת ואין לנו מקום לינה מתואם).יש גם ימים כאלה...
לא מוצאים את התמונות שימצאו נשלח....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה