19.7.15
השכם בבוקר-עשר לערך
הגענו לגובלין וואלי, שוב הרינגרית בכניסה גילתה אפטיות ,כנראה היא העונש של
הרינג'ר מאתמול, והוא שלה.
נכנסנו וירדנו לעמק,
שווה הכל, הבנות נהנו כמו שלא נהנו בטיול מזמן, מדובר בשטח גדול המכוסה בגושי אבן
חול אדומה אשר גולפו בידי הרוח והגשם לצורות דרדסיות ושדיות למיניהן, הבנות שחררו
את הדמיון שלהן רצו וטיפסו בעולם קסום שלארמונות וגמדים ועוד דברים שלא הבנתי
והפסיקו רק להפסקת עוגיות, חזרנו כשהחל להיות חם מעבר לנסבל, בקארוון ליאת הכינה
לנו פנקיק שכן יקח זמן עד הנקודה הבאה-קפיטול ריף והנסיעה לשם-סרט וחצי. ניצלנו את
תנאי המקום למילוי וריקון ו-יצאנו לדרך.
ליאת ביקשה/התנדבה
לנהוג קצת ומכיוון שאלו כבישים נוחים לנהיגה-קיבלה. נהגה מעל חצי שעה והשתפרה
מאוד, כרגיל מדובר בסוגיה של ביטחון. בנקודה מסוימת זיהינו מספר אופנועי שטח
ועצרנו לידם לבדוק, אולי יש עניין? אך הם נסעו ,בררנו בתחנת הדלק אם יש אירוע
מוטורי אך לא היה והפנו אותנו לאזור בו החבר'ה רוכבים, זה היה בכיוון שלנו אבל חוץ
מקוליסים לא מצאנו כלום. אז המשכנו לריף. כשנכנסנו הגענו במקרה לנקודה של ציורי
קיר אינדיאנים ובדיוק התחילה שם הרצאת רינג'רית בנושא אנשי שבט פרמונט-אינדיאנים
שגרו באזור ונעלמו בסביבות 1200 לספירה. מעניין, רק קשה קצת לתרגם לבנות, ציורי הקיר
למרות שנפגמו מענינים מתוך ההקשר (אחרת -ציורים של גיל) עברנו במרכז המבקרים שזכינו
להסבר נחמד על המקום והפנייה למפינג המקומי בו החלטנו להישאר ללילה. מצאנו אתר
קמפינג מקסים, מוצל על שפת נחל (לדעת ליאת האתר הנעים ביותר בו שהינו עד היום). הHOST במקום היה לבבי ושופע המלצות והמליץ על ההרצאה בערב ועל שני
מסלולי הליכה אותם כדאי לעשות. כמו כן גילה לנו שבבוקר יש בחנות הכפרית הצמודה
לקמפינג פאי פירות ולחם טרי... החלטנו לשמוע להמלצתו ולצאת לדרך הנוף המביאה עד
לריף. דרך מקסימה בתוך ערוץ דרמטי של שכבות אבנים וערוצים שחותכים. נראה כי היו
שטפונות באזור, ואכן הגענו למחסום שלא מאפשר מעבר בגלל שהדרך נשטפה.
בערב הלכנו להרצאה של
הרינג'ר בנושא הסטוריה של הפארקים הלאומיים. הרצאה מרתקת על התפתחות רשות שמורו
הטבע של האמריקאים (החוגגת 100 שנה להיווסדה), למדנו כי ה NLP מאחד בתוכו את שמורות הטבע, היערות הלאומיים, האתרים ההיסטורים
החשובים, ומונומנטים לאומיים. ולמעשה ארה"ב בעלת מדיניות שווה בכל שמורות
הטבע והסטנדרטים בכל האתרים שואפים להיות אחידים. מונומנט לאומי הוא אתר שבו יש
לנשיא יכולת להפקיע שטח שנראה לו חשוב ללאום ולקבוע עבורו, באמצעות הNLP כיצד ינוהל, כך לדוגמא מדרגות אקסלנטה, שזה שטח עצום מאיזור ברייס
קניון ועד הגראנד קניון ואגם פאוול, הוכרז כמונומנט לאומי כדי שלא יפותח שלא בהתאם
למדיניות ארה"ב. כמו כן הנשיא יכול להחליט כי פארק מדינה (כמו שהיה יוסמיטי
לדוגמא) יהפוך לפארק לאומי אם המדינה לא נוהגת בהתאם לאינטרסים של כלל ארה"ב.
בקיצור הרצאה מעניינת שבעיקר הדגישה עד כמה נושא ההגנה על משאבי הטבע והאינטרסים
הכרוכים בהם מקבלים משמעות בארה"ב, יש לנו מה ללמוד....
20/7/15
שמענו להמלצת הHOST והתייצבנו בחנות הקטנה לקניית פאי פירות מעולים, לחם ועוגת
קינמון- הצלחה! אחר כך יצאנו למסלול המוגדר כבינוני בדרגת הקושי, העולה לתצפית
מרשימה על האזור של הפארק. המסלול עצמו כיפי מאד ומלא ב"קירות טיפוס"
של הטבע ומגלשות. הבנות שיחקו וטיפסו. המסלול אינו מעגלי ולכן בשלב מסוים התפצלנו
וטבי חזר להביא את הרווי וליאת והבנות המשיכו את כל המסלול. כשסיימנו עברנו דרך
מבנה בית ספר ששימש את המתיישבים הראשונים במקום. מדובר בכיתה אחת בה למדו 15-26
תלמידים בכיתות א-ח. כל מורה הצליחה להחזיק במקום רק שנה אחת לפני שהתייאשה
ועזבה... (נראה אפילו יותר קטן מבית הספר בנאות הכיכר...) לאחר מכן עברנו דרך מרכז
המבקרים להשבעה וקבלת תגים וממשיכים לברייס.
ליאת החליטה להתווכח
עם הטמטם על הדרך בה נוסעים ולמרות שהטמטם המליצה על כביש 24 ליאת התעקשה על כביש
12 וניצחה... דרך נוף מקסימה המובילה דרך יערות וכפרים קטנים (את ההתחלה קצת התקשנו
לראות בגלל הגשם השוטף שירד). באחד הכפרים עצרנו לסיור במוזיאון האינדיאני בו היה
שחזור של בתים אינדיאנים, כלים וסרט על החיים של האינדיאנים. בהחלט ממחיש מה שהיה
בעבר ומאפשר חוויה ברורה יותר כיצד חיו האינדיאנים באיזור זה- אילו בתים היו להם,
אילו כלי חימר ייצרו וכיצד נהגו לחיות (הם היו נורא נמוכים ואכלו בעיקר תירס, ציד
ולקט).
המשכנו על סף קניון
מרהיב בצבעים משתנים ותצורות הרים אדומים. בקיצור דרך מקסימה עד העיירונת אסקלנטה
שם עצרנו לקניות (לא ברור מה האנשים אוכלים שם כי אין כלום במכולת...) ולהפסקת
משחק במגרש השעשועים המקומי בו היה מגרש ממטרות ומקלחות להשפרצת מים,גיל ויובל לא
נכנסו ,רק בדקו את המים-והיו צריכו להחליף בגדים. בהמשך עברנו בעירונת טרופיק בה סגרנו את נושא א. הערב
בפיצריה המקומית. המשכנו עד לברייס והתמקמנו בחניון שבתוך השמורה (החניון הכי יקר
שהיינו בו עד כה בתוך שמורה!) היות והגענו מאוחר והגשם, לא היה לנו כח לחפש את
פתרון החניה ביער דיקסי הסמוך.
טיפ: בכניסה לברייס
יש את האזור הכי מפותח לצרכי קניות ואוכל. אין צורך להילחץ לעשות קניות בדרך
(מהנסיון שלנו אין כל כך מה לקנות...) ובכניסה עצמה יש מלונות וחנויות בהן יש כל
מה שצריך. לחובבי הרודיאו יש שם בימי ד-ש רודיאו בערב (אנחנו פיספסנו...).
21/7/15
ברייס קניון. השכמנו
לקום וצעדנו מהחניון למרכז המבקרים. הובהר לנו כי בברייס נהוג לנסוע בשאטל המוריד
ואוסף אותך בתחנות וכדאי להשאיר את הקרוון בחנייה המיועדת לכך בכניסה. בהמשך ראינו
שניתן להיכנס עם הקרוואן אך באמת יש בעיית חנייה ויש שאטל מאד נוח לשימוש כך שזה
הפתרון שאנו ממליצים עליו. רשמנו את הבנות לפעילות צהריים בנושא עקבות בעלי חיים
ויצאנו למסלול הנבחו שמתחבר עם המסלול הגן המלכותי. המסלול מתחיל בsunset בירידה תלולה ומרהיבה לתוך הקניון, הליכה נעימה בקניון וטיפוס דרך
מעלה SUNRISE שגם הוא מרהיב. משום מה זה מוגדר כמסלול
ארוך בעל דרגת קושי בינונית, אנחנו מצאנו אותו קל וכפי ובעיקר מאד מאד יפה!!!
מסלול שמשלב בתוכו גם תצפית יפה על ההודוס (כך נקראים העמודים) מלמעלה וגם לראותם
מכל יתר הכיוונים כולל מלמטה ועל הדרך גם פגשנו שתי משפחות ישראליות.
בצהרים השתתפו הבנות
בשיעור בנושא עקבות בעלי חיים. המדריכה הייתה בת המקום שסיפרה לנו שנולדה בכפר טרופיק
וכל ילדותה עברה באיזור של ברייס. היא סיפרה שהיו 8 תלמידים בכיתה (נאות הכיכר
לייק!?) ושכולם עבדו בשמורה מגיל צעיר (ניקו וצבעו) והיום היא מאד גאה להיות מורה
במקום. היא לימדה את הבנות על סוגי עקבות שמשאירים בעלי החיים ההבדלים בינהם על
ידי סוג הדריכה על הקרקע (דריכת עקב- כריות- אצבעות כמו האדם והדב; דריכת כריות-
אצבעות כמו מכרסמים, חתולים; ודריכת גב אצבעות=ציפורן כמו צבי). הבנות הכינו עקבות
למזכרת ואף עברו השבעה אצל הרינג'רית המדליקה שהשביעה אותן (בנוסף לכל השבועה
הרגילה של שמירה על החי והנוף ודאגה שגם חבריהם ידעו ויעשו זאת...) גם שהן מבטיחות
להיות אחיות טובות ולהתנהג יפה אחת לשניה ולא לריב ולא להציק להורים! יהלי נשבעה,
יובל הבטיחה לנסות וגיל טענה שבכלל לא הבינה (למרות התרגום) ולכן לא נשבעת...
בהמשך היום, לאחר
חשיבה משותפת של לאן אנו רוצים להמשיך, החלטנו שכן נרד לכיוון של לייק פאוול כדי
לנוח ולשנות אווירה. "קפיצה קטנה" של 3 שעות נהיגה הביאה אותנו לעיירה
פייג' השוכנת ליד לייק פאוול.
טיפ: כאן המקום
להבהיר משהו שאנחנו לא היינו מודעים לו- לייק פאוול שייך כולו לNLP כלומר המנוי שעשינו לכל האתרים תופס גם כאן. זה אגם מלאכותי ענק
שנוצר מבניית סכר גלן על נהר הקולורדו והציף את העמק שהיה כאן. באזור העיר פייג'
פועלים שני חניוני לילה ששניהם בתוך השמורה- האחד הוא חניון עם חיבורים מלאים
השוכן בפייג' ואליו כדאי להזמין מקום מראש. השני
LONE ROCK הוא חניון על חוף האגם בשיטת מצא לך מקום.
זה מקום עצום שכל אחד מתיישב איפה שמתאים לו לחנייה יבשה (עולה 12 ד' ללילה).
במקום אין טיפת צל! אבל מאד יפה והכי קרוב למים שאפשר. רק דורש קצת עבירות קלה-חלק
מהדרכים לחוף עוברות באמבטיות חול-קצת גז וזה עובר.
מי שלא מוצא מקום או
מגיע מאוחר בלילה, יכול לחנות גם בחניות הרכבים המפוזרים בשמורה ובניגוד לשמורות
אחרות, כאן זה לא אסור (= בעברית מותר).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה