9.7.19
יצאנו מוקדם כדי
להגיע לילוסטון ולמצוא מקום לינה-בסיס לימים הקרובים, אנחנו בתחילת סוף שבוע(עמוס
במטיילים) וכל הנסיונות המוקדמים(כולל בארץ) להזמין מקום לינה-לא צלחו. וחוסר
הוודאות קצת הלחיץ את חלקנו. נכנסנו לפארק ונסענו קודם כל ל חניון אינדיאן
קריק-חניון אליו לא ניתן להזמין מראש ועובד בשיטת כל הקודם-זוכה. ובאמת איתרנו אתר
מתאים ונחמד-מול המארחים של האתר והם אמרו לנו שטוב שבאנו מוקדם-בדרך כלל עד
הצהריים הכל מלא. החלטנו לצאת לטייל בצד
הדרום מערבי של השמורה-האזור של הגיזרים והפעילות הטרמית- נוריס, בחניה הצלחתי,
בנסיון חניה כושל, לגרד קארוון נוסף של משפחה גרמנית(מגיע להם...) החלפנו פרטים
לצורכי ביטוח. הלכנו במסלול מעגלי בין גיזרים קטנים וברכות של נביעות גאו טרמיות
עם צבעים יפים ושמענו ותרגמנו הסברים על הפעילות של הגיזרים, חזרנו לרכב מכיוון
שראינו ושמענו מדרום סופת ברקים מתקרבת. נסענו בגשם לכיוון האולד פיתפול- הגיזר
המפורסם של ילוסטון, צפינו בו מכמה נקודות לאורך המסלול (לטובת גיל-זה לא טיול זה
סיור) וחזינו בו מתפרץ פעמיים-מרשים מאוד ולגובה ניכר, השתתפנו גם בהפעלה של
הרינג'רית בנושא התנהגות בעלי החיים ובני האדם ומטרות הקרניים. בדרך חזרה לחניון
סיכמנו שבינתיים האזור נראה קצת כמו אחרי מלחמה-מכל מקום עולה עשן( אדים) –טיפה
מאכזב ביחס לצפיות, אנחנו מבינים שהשמורה מדהימה מבחינת המגוון, סוגי בעלי החיים, אזורי
המחיה השונים וכו ...אך במדד ה "וואו " הוא בינתיים פחות מרשים-אולי
אנחנו קצת רווים. גם הכבישים מוגבלי מהירות ובקטע ארוך לידינו משפצים את הכביש מה
שיוצר עומסי תנועה וגורם לנו לבלות שעות על הכביש, בקיצור בינתיים ילוסטון קצת באה
לנו לא טוב. המקר"צ של הבנות וילוסטון-6.
טיפים כללים על
ילוסטון:
זאת שמורה ענקית שכדי
לראות אותה כמו שצריך יש לפנות זמן ארוך. אנחנו היינו 4 לילות ולא הספיק לנו.
שמורה מאד מגוונת שלחובבי בעלי החיים מומלץ להתמקד בצד הצפון מזרחי, עמק הלאמר, שם
מרוכזים רב בעלי החיים.
השמורה כנראה מאד
נחשבת, אך במדד העזרה, האדיבות והרצון לסייע של הפקחים, הם נופלים בהרבה משמורות
אחרות בהם היינו. פנייה במרכזי המבקרים תזכה אותך בערימה של פליירים (איפה שמירת
הטבע?!) ולא בהמלצות ממשיות.... לכן כדאי מאד לעשות שיעורי בית ולדעת איזה מסלול
רוצים לעשות וכמובן להיעזר בפקחים כדי לדעת איזה מסלול פתוח (יש מסלולים שסגורים
מטעמים שונים).
הכבישים בילוסטון מאד
עמוסים בתנועה. בסופי שבוע ישנם פקקים לאורך מיילים ארוכים. כדאי להשאיר זמן
לנסיעות הארוכות ולזכור שכל דוב הוא סיבה לפקק באורך מיילים ארוכים.
בכניסה לכל חניוני
הלילה מופיע השלט FULL שווה לבדוק בפנים אם באמת מלא. לעיתים שלט
הכניסה רחוק מהכניסה עצמה ולכן לא שונה.
לא בכל חניוני הלילה
יש שרותי ריקון ומילוי עבור קראוון, רצוי לבקש בכניסה את מפת החניונים והשרותים
אותם הם מספקים.
בתוך ילוסטון יש מספר
תחנות דלק (יקרות...) ומספר חנויות למצרכים בסיסים (מחירים סבירים).
10.7.15
כדי להקל ננסה לתאר
את מבנה השמורה: דמינו את הסיפרה 8 שראשה בצפון ובסיסה בדרום. השמורה מאורגנת עם
כבישים בצורה הזאת כאשר לאורך הכבישים יש מוקדי עניין, יציאה למסלולי טיול ועיירות
קטנות שבעיקר מספקות שרות לתיירים. החניון שלנו במרכז החלק העליון השמאלי (צפון
מערב) נקרא indian
creek ,חניון בסיסי ביותר, שרותי "בול
פגיעה" ,אין מים למילוי ונקודת ריקון אך לנו זה הרגיש כמו זכיה בפייס למצוא
מקום לינה לשלושה ימים הבאים, המקום עצמו יפה-חניון מוקף עצי אורן מסוג כלשהו (לא
יודע איזה סוג –לא עברתי את המבחן) קרוב לערוץ הנחל האינדיאני, נחמד!. אתמול טילנו
בחלק התחתון שמאלי(דרום מערב).
להיום
תכננו (גדול עלי -"תכננו"=ליאת תכננה)
את אזור הגראנד קניון של ילוסטון, מרכז
ימין (מזרח) עובר של נהר ילוסטון ובאזור יש לו מספר מפלים, עברנו בתחנת המידע כפי
שאנחנו רגילים אבל נפלנו על פקח קצת אוטיסט(סליחה שלא פוליטיקלי קורקט) שנתן מידע
מאוד חלקי ולא תרם מעבר לשאלה הספציפית, התרגלנו לסטנדרט גבוה יותר. החלטנו ללכת
בגדה הדרומית של הנהר שבחלק הזה הזה הוא קניוני ועמוק ולהמשיך למסלול מעגלי
בסביבה, התחלנו התצפית על המפל העליון-יפה ושוצף והמשכנו בירידה תלולה לעומק של
3/4 הקניון בשביל תלוי/מדרגות (נדמה לי 328 או משהו כזה),כשהתחלנו לרדת התחיל
לטפטף, ממולנו ראינו את החוזרים בשביל מתנשפים, כשהגענו למטה הבנו שהיה שווה, תצפית עין בעין על המפל
התחתון שנופל מגובה (כלשהו) ומשפריץ רסס לכל עבר ומתחת זורם נהר הילוסטון. בגדה
ממול ראינו נקודת תצפית ממש מעל המפל וסימנו לנו להמשך.
איך שרצינו להתחיל
לעלות נפתחו ערובות השמיים (יותר בכיוון דליים) והחלו לרדת עלינו, עלינו בריצה קלה
בשאיפה להגיע למקום מקלט, כשהגענו למעלה רטובים היטב ,במיוחד ליאת שהמים נאגרו לה
בכובע של המעיל ואז מישהי, שלא נזכיר ששמה יהלי ,שמה לליאת את הכובע על הראש!
.בשלב הזה הבנות וגם אני עיבדנו מוטיבציה להמשך הטיול וחזרנו במהירות האפשרית
לקארוון, כמובן שכשהגענו-יצאה השמש. החלטנו שעדיף לגשת לחניון קארוונים הקרוב שיש
בו תנאים ולדאוג למנהלות-כביסה ,ריקון ומילוי. גיל נשארה אם ליאת והגדולות ואני
הלכנו לתחנת מידע לעבור הדרכה על רשת היחסים בין הצומח והחי והשפעת הוצאת חוליות
מהרשת-זאבים ודגי טרוטה, הפעלה מעניינת, הבנות זכו להיות צרצר וסנאי אדמה.
בשלב הזה התחלנו
לחזור לחניון שלנו במה שנראה יום קצת מבוזבז ומבעס, ליאת בהברקה של רגע (אל תגידו
לה את זה, שלא תתפוס ת...) הציעה שניסע ל west yellowstone –הכפר שביציאה
המערבית לבקר במרכז שיקום בע"ח (ובזה האריכה לי את הדרך למיטה ב
שעתיים),הגענו לשם ב חמש בערך וגילינו שבקיץ פתוח שם עד שמונה בערב וכן שהכרטיס
תופס ליומיים, נכנסנו.
הביקור התגלה כאחד
משתי גולות הכותרת של אזור ילוסטון ומבחינתנו-אסור לוותר, בכניסה יש מוזיאון דובי
עם פוחלצים, שלדים, הסברים מעניינים, אבל לא ראינו כלום כי הבנות רצו החוצה, גילינו
שעל שטח לא גדול-לא מעייף הסיבוב- יש כלובים/גדרות גדולות שבהן מוחזקים בעלי חיים
אשר לא ניתן לשחרר לטבע-או שלא החלימו או שמהווים סכנה. בהתחלה פגשנו דובי גריזלי
פעם ראשונה מטווח כזה ובלי שהדוב בורח, חיה מרשימה ביותר. עברנו לכלובי העופות
הדורסים-רובם נמצאו פצועים ולא ניתן לשקם, חלקם נלקחו מגידול בשבי-לא חוקי ומאוד
מעניין. ואז גילינו את הזאבים הלבנים-חיה יפה ומעניינת שקיבלנו אליה הסברים רבים, יובל
החליטה לאמץ זאב בשם קוטנאי. חזרנו לגריזלים בזמן- ילדים שנרשמו בזמן (לא כמו
הילדות שלנו-מקופחות עם הורים מזניחים) החביאו בכלוב גושי בשר כדי לגרום לדובים
לחפש, ואז באו הדובים-לא גדולים כמו בסרטים אך עדיין די גדול (ליאת חטפה פחד
דובים). אפשר לצפות שעות בדובים הופכים סלעים כדי להגיע לבשר. לקראת סוף הביקור
התחלפו הדובים ונכנס "הענק החום"-הגריזלי סם, דוב ענק ומבוגר שגדול כמעט
פי שתיים מהגריזלים המקומיים-הוא מאלסקה במקור, שם התזונה המשובחת בסלומונים
(מתאים לי) מביאה אותם לעד 1200 פאונד. היה קשה לעזוב והבנות ביקשו שנחזור גם
למחרת.
נזכרנו לפתע שהיום יום שישי ועד שנגיע חזרה יהיה כבר 10 בלילה, הוחלט לאכול במקום והבנות לחצו על מסעדת הגורמה-מקדונלד, אולי כמחווה לסבתא(פה מופיע סמיילי! לא להיעלב) למרות ניסיונות שכנוע -וויתרנו.
נראה שהיחסים אם
ילוסטון מתחילים להפשיר...
11.7.15
אחרי החזרה המאוחרת
אתמול הכרזנו על הבוקר כמנוחה, לכיוון הצהריים נסענו לכיוון העיירה ממות (חלק שמאלי עליון של ה-8),דרכה
הכניסה הצפונית ממנה באנו, מעל העירה אזור של טרסות צבעוניות ויפות שנוצרו עקב
פעילות גאו טרמית, המסלול הוא מעגלי-יורדים לאורך שביל "צף" מעץ שלוקח לנביעות המענינות
ולמפלים מרשימים. הבנות ירדו ישר לכפר ואני חזרתי למעלה להביא את הקראוון.
הסתובבנו בעירה (כמובן ביקור בחנות
מזכרות), הבנות הלכו לתחנת מידע להחתים את הרינג'רים על חוברת הפקח הצעיר ולאסוף
תג נוסף.
(חוברות עבודה בנושאי טבע הרלוונטים לשמורה ועל הדרך-לומדים אנגלית),
בזמן הזה החלו להיאסף בעירה המוני אלקים ואף כמה ביזונים שבאו לחגוג על הדשא של הבקתות המקומיות,
התארגנו לתנועה מתוך כוונה שהיום נגיעה מוקדם למחנה וליאת (שוב) הציעה ש נקפוץ
לעמק ה -למאר (שעה קפיצה). אני כמו בעל טוב ונהג ממושמע לקחתי מזרחה (צלע עליונה ב
-8), הנסיעה עצמה יפיפיה- כביש צר בין חורשות וגשרים גדולים(2), מרחוק ראינו התחלת
התקהלות בצידי הכביש, כמות כזאת של
בע"ח לא ראינו עד היום, עברנו דוב שחור שכנראה היה לו מה להגיד לנו-בא לעברנו
מאוחר יותר. מאות (לא מגזים) של ביזונים וגם כמה צבאים. נעמדנו מחוץ לקארוון והתחלתי
לצלם עדר ביזונים שרעה סמוך, בשלב זה הגיעה רינג'רית ובהיסטריה קלה זירזה את כולם
להיכנס לרכבים שכן הדוב התקדם לעברנו, רק ליאת והבנות נתקעו מחוץ לרכב, שכן אני
הלכתי עם המפתח לצלם ביזונים. ברגע האחרון חזרתי ובזמן שנכנסנו הדוב עבר כמה מטר
מהרכב. הדוב הזה ילווה אותנו בהמשך התנועה האיטית מזרחה, את הכביש חצה עדר ביזונים
גדל ואנחנו וגם אחרים עצרנו בשמחה וצפינו בעדר עובר מול חזית הרכב, חשבתי להציע
לבן (מ -החולה) להחליף את עדר הג'מוסים המצוקמק שלו ב –ביזונים (שוב סמיילי). כל
כמות בעלי החיים המרשימים האלה משאירים אותי קצת חסר מילים. רצינו לסיים את היום,
ועל הדרך לבדוק אפשרות לישון בקמפינג הקרוב-טאור פולס-מינימלי בשרותים ומאוד קטן
אל מתברר כנקודה אסטרטגית ,קרוב במיקום לחלק היפה יותר של ילוסטון, לצערנו לא היה
מקום אז על הדרך עברנו ב tower fall עצמם ובזמן שאני והבנות קפצנו
לשם-הליכה קצרה ומפלים מרשימים, ליאת הכינה לנו א ערב וכשחזרנו היא קפצה למפל, לא
לפני שאיתרנו עוד דב בגדת הנחל שמולה חנינו. מפה לשם-שוב חזרנו בסביבות 23:00
,לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה