15.7.15
קניות זריזות יחסי
בוולמארט (ליובל קנינו קוטג' מקומי, נראה איך זה) ויצאנו להמשך הדרך למואב/ארצ'ס
,בתוכנית-עוד כ 5 שעות נהיגה, עברו בשלום יחסי ליאת החליפה אותי ונהגה כ 9 מייל
בעצמה, כאשר התקרבנו לפניה-בקשה החלפה, אבל בכל זאת סחתיין על ההעזה. ככל שהתקרבנו למוהב ראינו מרחוק סופת ברקים והיה לנו ברור שזה
בכיוון שלנו. שוב גוררים איתנו את מזג האוויר. הגענו לאזור והתחלנו לחפש חניון
קראוונים- זה מה שעושים מי שלא מתכנן קדימה (ואשתו), לפני הכניסה לארצ'ס היה חניון
יפה ומאורגן אך קצת יקר, נפרדנו כ ידידים והמשכנו למואב ,מצאנו חניון נחמד וסולידי
(35$) והתמקמנו ללילה, בכניסה הבנות זיהו בריכה וגררו אותי איתם בזמן שליאת נשארה
להכנת ארוחת ערב וכביסה. בלילה המשיך מופע הברקים שראינו בדרך וירד גשם די חזק. אני-ישנתי
גם –די חזק!
16.7.15
החלטנו לנצל את הקרירות של הבוקר כדי להספיק
לפחות שני מסלולים קצרים(או תצפיות כפי שאנחנו משווקים את זה לגיל, ולא! -זה לא
עובד), הבעיה היא שעד שהתארגנו כבר לא היה בוקר וגם לא קריר, יצאנו לארצ'ס בכל
זאת. מיד אחרי הכניסה ומרכז המבקרים יש סיבוב ועליה בכביש ונחשפנו לסוג הנוף
האופיני למקום- קירות סלע מאבן חול אדומה מגולפים על ידי הרוח והגשם במליון צורות
.בדרך ראינו גם את קשתות האבן האדומות אשר על שמן נקראת השמורה. בחרנו לנסוע עד
סוף השמורה ולהתחיל משם במסלול broken arch ,מסלול סולידי ויפה שמוליך לקשת יפה ובעיקר מצלה
בחום, בדרך ליאת גילתה שבאזור צומחים שיחי אלון-זיהתה על פי העלים והבלוטים.
הקטנות נהנו לטפס על קירות הקשת(יותר טוב מהראש שלי), חזרנו ופנינו ל sand dune arch שמתחילה מאותו מקום, נכנסנו בערוצון צר
שאחריו יש דיונות חול נעימות והבנות הורידו סנדלים ורצו יחפות (בעיקר בצל,החול חם),
שוב טיפסנו בקירות החול, גיל ויובל נהיות טפסניות! פגשנו שם לראשונה משפחה ישראלית
נחמדה והחלפנו חוויות ומידע. משם המשכנו למסלול window arch , מסלול לא קשה עם עליה קלה לקשתות יפות, אך החום היה כבר די כבד
ולאחר טיפוס זריז של הבנות הוחלט לחתוך ולהנות מחניון הקראוונים עד שיתקרר, בשלב
הזה התגעגנו למזג האוויר הגשום. חיברנו את הקארוון לחשמל והדלקנו מזגן-תענוג. יובל
וגיל גררו איתי שוב לבריכה.
התוכנית המקורית היתה
לחזור ל ארצ'ס למסלול נוסף אך היה עדיין
חם ובחרנו ללכת להסתובב במוהב. חנינו במרכז- רחוב ראשי ארוך ופחות או יותר זהו,
הרבה חנויות חולצות (ענף הכלכלה השני של מוהב, הראשון-ספורט אקסטרים לסוגיו). יש
גם השכרת אופנועי שטח –יש!!! אך במחיר של כ 260$ -אין!!! ,נפלה החלטה –נלך מחר
לרפטינג ,רגוע, לא וויט ווטר כפי שקוראים ל אקסטרים ,משהו שמתאים לבנות. חזרנו לחניון
ורצנו עם הבנות שוב לבריכה בזמן שליאת הלכה שוב לכביסה- מה היא כבר עושה שם?
מעניין.
17.7.15
התארגנות זריזה
במושגים שלנו ויצאנו לרפטינג, מדובר בחצי יום שיט על נהר הקולורדו שעובר בסמוך
למוהב, רפיד וחצי( אשד מהיר), נסיעה לשם דרך כביש צר ומגניב שהולך במקביל לנהר(כביש
128 –מומלץ) , על האוטובוס כבר זיהינו שיש אתנו משפחה ישראלית נוספת. למרות החששות
כולן עלו לסירה, פגשנו את המדריך שלנו-אריק החתיך(ליאת ביקשה להוסיף) שנתן לנו קצת
הוראות בטיחות וקצת הסברים על הסובב. הרפטינג עצמו כדי להרגיע את החוששים בעורף-מאוד
מאוד רגוע ואת רובו עשיתי בתוך המים בציפה עם חגורת ההצלה, מרצון, כמובן. חלק
מהזמן יהלי הצטרפה למים ומאוד נהנתה, לקטנות לקח יותר זמן להשתחרר והן הסכימו
שאטבול אותן ואשלוף חזרה לסירה, עוד שעה שייט והיו קופצות למים גם. די בהתחלת השיט
הגענו לאשד היחיד במסלול, המים קצת השפריצו והסירה היטלטלה מספיק כדי לרגש והבנות
התחילו להשתחרר ולהנות. באמצע עצרנו על הגדה לארוחת צהריים- פלטת גבינות ובשרים
קרים, משם המשכנו בשיט רגוע עד הסוף. בהחלט אחת החוויות שהבנות נהנו מהן יותר
והאמת שגם אני.
בסוף פגשנו את הישראלים, רונן וליבנת משעל, שוב והבנות התחילו לשחק
ביחד ,החלטנו לקבוע איתם אחרי מנוחת הצהריים לטייל ביחד ב ארצ'ס ב delicate arch אותו רצינו לעשות לאחר מספר המלצות. קבענו ב
6 בכניסה לשמורה, דבר שהתברר כנכון, ראשית החום התפוגג והיה נעים לטייל, שנית
הסלעים קיבלו צבע אדום עמוק יותר ויפה הרבה יותר ויחד עם משחקי הצללים הוסיפו
לחוויה. המסלול עצמו ארוך יחסית (4.8 ק"מ) ומתחיל בעליה די תלולה-מומלץ
להקשיב להמלצות ולקחת מספיק מים. בראשית המסלול יש בקתה קטנה ומצוקמקת ששימשה
למגורים לחוואי המקומי –זאביק (ג'ון וולף) ועוד בקתה מצוקמקת שהייתה "הבקתה
המשופרת" שנבנתה "רק" לפני 100 שנה... אחרי יש יציאה שמאלה לצוק עם
ציורים אנדיאנים . ואז מתחילה העליה , סלע חשוף בשיפוע ניכר ,עליה בשעות פחות
נעימות עלולה לייבש- שוב לקחת מים ! עד כאן לא משהו מיוחד, לא הבנתי את ההמלצה
"לא לפספס מסלול זה", ואז נכנסנו לדרך בין גבעות סלע מאבן חול המתעגלות
בצבע האדום העמוק האופיני, באמת פינה קסומה, הדרך הולכת על שפת מצוק ואז מגיעים ל קשת העדינה (על שם סדק באחת
הרגליים). עשרות אנשים יושבים וצופים בה וגם מצטלמים ואתה פשוט מצטרף. הבנות רצו
לטפס אבל לא יכולתי להצטרף עקב נזק ברגל והתחלנו בדרך חזרה. גיל ויובל שהיתה להן חברה כל היום רצו את המסלול
בלי להרגיש ומבלי לקטר אפילו פעם אחת-תענוג. יובל דיברה עצמה לדעת, היתה צריכה
לשחרר את כל המילים בעברית שהצטברו.
חשבנו לעשות ארוחת
שישי משותפת בחניון הכניסה של השמורה אבל כשהגענו כבר היה חשוך בחניון וגם אופציה
נוספת שבדקנו לא היתה מוארת אז החלטנו לנסוע למסעדה אטלקית שליאת ראתה עמוסה אתמול
וקיווינו שזו ערובה לאיכות, עם האיכות-לא היתה בעיה, עם הכמות-סיפור אחר, נראה
שהגענו קצת מאוחר ולמרות שהיו נחמדים ואדיבים הרגיש שחוץ מלכבות לנו את האור עשו
הכל. בסיום הלכנו לאורך חלונות הראווה בדרך לקארוונים ונפרדנו לשלום ממשפחת משעל
הנחמדה.
18.7.15
יציאה לקניונלנד, חוזרים
קצת בכביש הראשי שבו הגענו ופונים שמאלה, לאחר מעט נסיעה (אורך הנסיעה נמדד בשלב
הזה במספר הסרטים, במקרה הזה-נסיעה רבע סרט-אין הקרנה) הגענו לאזור מבותר ועם
מצוקים גבוהים ומרשימים הצופים לכל עבר. מהכיוון שהגענו-מוהב-ניתן להגיע רק לחלק
אחד של השמורה-איים בשמיים –מהסיבה הפשוטה שהשמורה נחתכת לשלוש על ידי מפגש נהר
הקולורדו ונהר הגרין, ליד מרכז המבקרים יש תצפית משפת המצוק לכיוון מזרח, מתחתינו
עוברת דרך 4*4 שיורדת לכיוון הקניונים, איפה הטנדר שלי כשצריכים אותו, הבנות יצאו
למסלול קצר לאורך המצוק ואני וויתרתי לעצמי וחזרתי לרכב. המשכנו בנסיעה לתצפית
הגראנד וויו המרשימה לא פחות ומשם לצעידה למכתש אפהיבל, שוב וויתרתי וגם גיל, הבנות
שחזרו טענו שהיה מיותר והנקודה הפחות יפה של האזור. בשלב זה הבנות קיבלו צופר-קסטה
חוץ מגיל שסרבה ללכת ובכללי היתה ביום off ,היתה סצינה אך עמדנו
בזה, תצפית אחרונה עשינו בנקודה ששכחתי את שמה אך כנראה לא משנה, נסענו על רמת
פלטה גבוהה מעל הנהרות גרין והקולורדו ומאין שלא תצפתנו מדובר בנקודה גבוה על מצוק
מרשים, אין כשלונות. חזרנו למרכז המידע כדי לקבל את תגי הפקחים הצעירים לבנות
(אוספות באדיקות בכל שמורה, במיוחד יובל) ,וכדי לפגוש שוב את משפחתו של סם ממטולה
שנסעה איתנו במקביל מנקודה לנקודה בקניון לנד, הם קנו קארוון משומש ומטיילים איתו עד סוף החופש, משפחה נחמדה
ועליזה וכמובן שזכינו בנקודות במשחק הישראלי-"את מי אנחנו מכירים
במשותף?".
נפרדנו מכיוון
שלפנינו עוד דרך ארוכה ל כיוון גובלין וואלי (כסרט וחצי) וכן נכנסה סופה עם רוח
חזקה וגשם, הדרך עברה בשלום אך לאורך קטע ארוך היו רוחות צד שהקשו מאוד. הגענו
לגובלין לקראת ערב ,מדובר (מבחינת המיקום) בחור רציני שלא נראה שהוא על הדרך מאיפה
שהוא לאן שהוא, העובדים במקום נראים מיואשים מהמציאות ולכן די אפטים, לא היה מקום
בחניון קארוונים ולכן גורשנו החוצה, נאמר לנו שיש חניון בצומת כניסה-כ 4 מייל
חזרה. ליד הכניסה פגשנו עדר צבאים יפים, צפינו בהם מספר דקות והמשכנו הלאה. חזרנו
וגילינו חניון מגניב ומסודר על מזלג נחלים, ליאת צילמה לי מכל זווית כדי ללמד את
רט"ג איך עושים את זה נכון. הבעיה שהיינו לבד לחלוטין, מה שהקל על השודדים,
הרוצחים והאנסים בראשה של ליאת להגיע...
קצת
לפני האוכל בא לבקר אותנו אייל זכר אך הלך כשהבין שלא יצא לו כלום. השכבנו את
הבנות מוקדם-יש הספקים להספיק מחר
כף ליקרו את החביות שאתם אוברים תמשיחו להנות
השבמחק