יוצאים לכיוון ווטרטון, התארגנויות בוקר
וקארוון (ריקון ומילוי-כרגיל),פרידה מהחברים החדשים ויציאה לדרך ,דרכים כפריות
לכיוון דרום ,בשונה מהנוף ההררי שהרגלנו אליו עברנו לאזורים מישוריים/גבעתיים
יותר, הדרך עוברת באזורים של חוות בקר ועיירות קטנות ,נתקלנו בכינוס של "מועדון ה-5" של קנדה , רכבי אספנות
מאורגנים בשורות לפי עשורי ייצור, משוחזרים ברמת גימור של הרגע יצאו מהמפעל ואף
יותר, הבנות בחרו להישאר בקארוון ואנחנו יצאנו להסתכל ולצלם בשביל איתמר(חבר
שבעניין).מדהים לגלות שעם הזמן ליאת ואני נעשים דומים, בדרך ראינו עדר בקר וליאת
אמרה "איזה פרות שמנמנות ונחמדות" ואני חשבתי בדיוק אותו דבר...המשכנו
עד שקצת לפני הכניסה לווטרטון נכנסנו לנקודת תצפית על ביזונים, ניתן לעשות סיבוב
ברכב ולהגיע קרוב אליהם אך לצערנו אסור עם קארוון
אז הסתפקנו בתצפית מרחוק.
המשכנו
לארוחת צהרים לצד האגם הקרוב שהבנות ניצלו לשיכשוך רגליים ואני לטבילה. נכנסנו
לשמורה ובכניסה נאמר לנו שכבר אין מקומות לינה והומלץ לנו לחפש מחוץ לשמורה, מכיוון
שהיה עדיין מוקדם החלטנו להיכנס לקניון
הסלע האדום(שם לא מקורי),ובדרך בדקנו בחניון (מומלץ) אם נשאר להם מקום
ולשמחתנו התשובה היתה כן, מעודדים נסענו בכביש אשר מפורסם בתצפיות החיות לאורכו
ואכן פגשנו בדרך דוב(רביעי במספר) בלונדיני שחשבנו לדוב גריזלי, מאוחר יותר תיקנו
אותנו שמדובר במתחזה-דוב שחור-בלונדיני. הקניון האדום היה מרשים, הליכה קצרה בצידי
הקניון העמוק והבאמת אדום תוך הבטחה לגיל שמחר נלך את המסלול בתוך המים(התברר
שאפשר),בדרך חזרה החל לרדת גשם בטיפות גדולות והחלטנו לחזור לחניון כדי להספיק
להגיע להרצאה/שיחה בנושא "דבורים, פרחים ודובי גריזלי", בחניה שלנו
הבנות נהנו לגלות שהן יכולות להידחס לתוך ארון שמירת האוכל מפני הדובים.מקר"צ-2.
במהלך הלילה נעשה חורף אמיתי ירד המון גשם ובשלב
מסויים שתי הקטנות הגיעו אלינו למיטה קפואות מקור וטבי עבר לישון במדף שלהן.
5.7.15
התעוררות קשה אחרי הטיולים הליליים,התלבטות
מה לעשות שכן מד הדלק מראה שאנחנו קצרים ובתוכנה רואים תחנת דלק קרובה כ-45
דקות,החלטנו לצאת לתדלק ולחזור לשמורה,לשימחתי שאלנו ביציאה את הפקח והתברר שיש
תחנה בעירה שבשמורה(חשוב לדעת), יצאנו לאותו האזור,הפעם להמשך הנחל-מסלול סולידי
שסופו במפלים יפים,הבנות היו עליזות ולכן גם אנחנו.בתקווה שהתמונות עושות חסד עם
המציאות-לא תמיד הן מצליחות להעביר את מלוא היופי או לשקף את המציאות(חלק מהתמונות
אני ניראה שמן...)בדרך זכינו לראות דובון שחור חוצה את הכביש ואחרי שזכה לכבוד
המגיע המשכנו לעירה וותרטון לתדלק,עירה ציורית ותירותית על שפת האגם,נראה שהיא מן
עיירת שרות לשמורה-מלונות,מסעדות וכו...המשכנו לעבר אגם אקמינה ובדרך זכינו לראות קיוט-תן,נסיעה איטית(בפארק
המהירות מוגבלת)בכביש יפה וגם האגם,תחילה הלכנו לאגמון קטן וצפינו בו ממזח קטן
חזרנו מהר מחשש דובים,עברנו לאגם והלכנו לאורכו-טיול יפה ולא ארוך. החלטנו שעקב
השעה והזמן-הגיעה הזמן לצאת דרומה,בצער רב נפרדנו מווטרטון
שבינתיים זוכה למקום
כבוד בדרוג המשפחתי.
נסיעה לא ארוכה ואנחנו בגבול קנדה
ארה"ב,לאחר תשאול קצר עלו עלינו-ליאת ניסתה להבריח שוב,הפעם מדובר ב 4
עגבניות והשם ישמור-אבוקדו. אחרי החרמת הסחורה ,מבטים נוזפים וחתימה בדרכון-אנחנו
בארה"ב שוב,פה האזור קצת פחות מרשים,נוסעים באזור שיתברר כשמורה אינדיאנית
לכיוון סינט-מרי,קניות מוגבלות בסופר המקומי(אין כלום כמעט) ונכנסנו לשמורה לחפש
מקום לישון,בחניון סינט מרי היה מקום אחרון, קיבלנו עזרה והסברים מפורטים
מהרינג'רית האינדיאנית בכניסה. התמקמנו
והדלקנו אש בזמן שליאת בישלה,אחר כך הבנות זכו לשרוף מרשמלו על האש(לא מבין את
התענוג),גילינו שיש מקלחות (וגם תור למקלחות) ומכיוון שחוק הקמפרים הבילתי רישמי
מס' 3 אומר:איפה שיש מקלחת מחוץ לקארוון-מתקלחים" הלכנו להתקלח,בזמן שהבנות
התקלחו עשיתי סיבוב לחמם את הרכב(עדיין לא גילינו את כל האופציות,עד היום לא
נזקקנו) מכיוון שנהיה קר.למיטות ושוב באמצע הלילה גורשתי למיטה שלהן.מכיוון שלא
נרדמתי הדלקתי את הגז וחיממתי מים כדי להפשיר את הקארוון,הוא התחמם וגם ליאת-טענה
שיהיה לה תחב בכל מקום.מקר"צ 1( חוץ מליאת).
6.7.15
התעוררנו לאיטנו(מוטיב חוזר) וכשביררנו אם
אפשר לישון שם לילה נוסף התברר שהכל מוזמן ושלחו אותנו לבדוק במרכז מבקרים,צריך
להבין שבחלק מהשמורות או הכל מוזמן או שעל בסיס הראשון זוכה,כך או כך מקום לינה
הפך לאחת הקדימויות שלנו,ממרכז המבקרים שלחו אותנו ל-מני גלישר(קרחונים רבים) בחלק
הצפוני של השמורה גלישר- שם יש חניון ואמור להיות בו מקום,נסענו(כ 45 דקות) וזכינו
בגישה נוספת עם דוב שהתעלם מהקהל המעריץ והמשיך בנחת לכרסם עשבים.בכניסה היה
הסברים מפורטים למה אסור להאכיל את חיות הבר וכמו פקח טוב הסברתי לדור הבא-חוץ
מגיל ששמה ז'. הגענו לחניון,איתרנו את המקום האחרון, שילמנו ,התמקמנו והודנו שוב
למזלנו הטוב.ואז הגיע אישה מבוגרת שטענה ששילמה וסימנה(אחרי התשלום מצמידים שובר
בכניסה לאתר שלך-כך הוא נשמר לך),דיברנו אם המתנדבים שמנהלים את האתר והם הזמינו
רינג'ר להחליט,אחרי חקירה מאומצת התברר שהיא כנראה צודקת והמתנדבים הסירו את הפתק
שלה בטעות (וגם כי היא התחילה לבכות-לא נעים) ניסיתי לנצל את מעמד הקולגה שלי אך
ללא הואיל-אין מקום וגם בקשה לא אופינית שלי שיאפשרו לנו לישון במתחם הרינג'רים לא
עזרה(הם מיקמו שם את מלכודת הדובים) החלטנו לא לתת לבוקר המבעס להרוס לנו
-"קה סרה-סרה". הפקח שהרגיש מאוד לא נעים –העניק לנו סיכות פקחים צעירים
ומדבקות ואף נערך טקס רישמי בנוכחות ההורים להענקת התגים,הבנות שאלו אותו מספר
שאלות,הענקנו לו מגנט רט"ג והלכנו לטייל.
שביל
קצר וקליל למפלי הרד רוק,בדרך עברנו באגם פישר קפ אשר משום מה המוסים מחבבים
אותו,אולי,אבל לא אותנו!,המשכנו לעבר המפלים והבנות היו מאוד חמודות מה שעשה את
הטיול יפה פי שתיים(או שלוש...) עלינו מעל האגם ומצאנו על פי המלצת הפקח בריכה
נחמדה עם מפלון,כרגיל הייתי חייב לטבול והבנות לשכשך עד גובה בירכיים,חזרנו
למפל-באמת מרשים(סליחה על שאני חוזר על עצמי ,מיציתי את מאגר הסופרלטיבים. יחד עם
גיל ויובל שנתקפו חשק לטפס-טיפסנו על הסלעים לראש המפל,לצערי לא לקחתי איתי מצלמה
שכן ראינו מפל שנשפך לכמה בריכות בדרכו למטה,ליאת פחות התלהבה מהתחביב החדש אז
התחלנו לחזור,בדרך חוץ מהסנאים שהפכו לחביבי הבנות אך שיגרתיים גם נתקלנו ממטר
ב-אלק-סוג של צבי ויובל גם נתקלה בנחש מים חמוד ומאוד נבהלה,למרות החשק לא התעסקתי
איתו שכן לא מכיר את הזוחלים המקומיים(למחרת יתברר לנו מהצילומים שצילמנו-לא
ארסי),בגדה הרחוקה צילמנו שלושה גופים חומים שכשבדקנו התגלו כשלושה מוסים,חזרנו
לאגם הראשון ושוב המוסים איכזבו אך הגיע אלק זכר גדול ובעל קרניים מרשימות (לא
הייתי רב איתו על זכויות...) ודיגמן לנו היטב אלק על רקע נחל שנשפך לאגם.בדרך
פגשנו את האישה המבוגרת מתקרית החניון,ליאת תיחקרה אותה-אישה בת 72 מטיילת לבד כבר
זמן מה,עולה לכיוון קנדה ומשם ממשיכה לאלסקה אם חברים,מרשים מאוד! יצאנו חזרה
משמורת הטבע לצורך איתור מקום לינה-כאמור צורך בסיסי,בלב כפר אינדיאני חצי נטוש
הטלפון שלי התעורר לקליטה,מיד הרמנו טלפון לבדוק לינה ליד אגם הברווזים,יש ואפילו
במחיר סביר,נסענו לשם והטלפון חזר לישון(אות משמיים)בדרך התברר לנו שאנו בשמורה
אינדיאנית-כל האזור,זה מסביר גם למה ראינו כל כך הרבה אינדיאנים.מהכביש ראינו שלט
ישן מעץ שמפנה שמאלה-לאגם,ירדנו בשביל אפר מצ'וקמק והגענו לחניון שנראה כמעט נטוש
על שפת האגם, מבחינתנו-סוף הדרך. מצאנו חניון מתאים לנו,נכנסנו והתחברנו לחשמל(
רצינו אופציה לחימום,אני לא אוהב שמגרשים אותי מהמיטה באמצע הלילה).ליאת הכינה לנו
מרק וקוסקוס וגם צחקה יחד עם הבנות שהן הופכות אותי לצימחוני.ראינו גם שקיעה אדומה
ומרשימה על האגם,אחר כך כשהגיע בעל המקום(אינדיאני) הסביר לנו שהאדום זה בגלל קרני
השמש שעוברות באובך שנשאר מהשרפות הרבות באזור ,הוא גם הסביר שכל האזור הוא בתחום
השמורה האינדיאנית "בלק פיט" והוא קיבל את הזיכיון על החניון.התרשמנו
שכן למרות שהחניון היה מאוד לא מטופח (בלשון המאטה) היה בו משהו קסום(סליחה).הבנות
שהיו חמודות כל היום-מקר"צ 1 זכו בסרט משפחתי-גרפילד ואמא זכתה בשעה וחצי שקט
מבלוג לבלוג נראה לי שגיל מתחילה להסתדר עם תנאי השטח.....הכתיבה מעלה חיוכים רבים אך בעיקר קנאה נראה לי שכיף לכם מאד ואם קצת גשם תחשבו שאנחנו פה בחום אמיתי,אוהבים ומתגעגעים
השבמחק