שבוע ראשון לטיול

סוף סוף יושב בשקט, ערני פחות או יותר והילדות בשקט, ליאת והבנות הגדולות הלכו להתקלח ולכבס וגיל משחקת לידי שקטה, שלא כהרגלה. אנסה לספר קצת ולהכניס סדר בימים האחרונים, אומנם לא קרא כלום ברמה הגלובלית אך הימים היו עמוסים ומעייפים והסתיימו בנפילה למיטה עקב הגט לג.

12.6.16

המראנו מנתב"ג דרך לונדון לסיאטל, יום ארוך שלקח מעל 24 שעות כולל עיכוב בהמראה מלונדון, כבר לפני הנחיתה רואים את האזור הירוק, ההררי והיפה של סיאטל(עושה חשק)הילדות באמת התנהגו יפה, דבר שהקל מאוד את הדרך. אחרי הנחיתה עברנו את המכס ופיקוח על הכנסת מוצרים מהחי והצומח, מיד בחושיהם המחודדים הם עלו עלינו והחרימו לנו את אבקת המרק(עוף),הסכנה למדינה-חלפה!.

משם למלונית שלקחנו אליה אפשר לסכם-אתה מקבל את מה ששלמת עליו. מתברר שזה היה סוף שבוע עמוס באזור סיאטל: מרתון סיאטל, טורניר גולף(US OPEN? ) והיה מחסור במקומות לינה באזור. סה"כ מלון פשפשים  בסיסי, אבל ליאת כרגיל יצרה קשרים אם הצוות וקיבלנו יחס נעים, הסברים והכוונה וגם הסעות כשצריך. התרסקנו למיטות סביב 8 בערב(6 בבוקר זמן ביולוגי בשבילנו) עיפים ורצוצים.

13.6.15

ב שלוש וחצי בערך גיל התעוררה וכמובן שגם כולנו איתה, מאוחר יותר הלכנו לאכול (די בסיסי, חסר טעם ונטול ירקות, מי היה מאמין שארגנטינאי יקטר על מחסור בירקות...)אחרי התארגנות קצרה יצאנו ברכבת הקלה לסיאטל-למרכז העיר, בדרך יובל נהנתה לקרוא את שמות התחנות באנגלית(לא היה בעברית!).ירדנו במרכז והתחלנו לגלות כמה האנשים פה מסבירי פנים-לא היה ברור לאן הולכים אז אדם ששאלנו עלה איתנו לרחוב והראה לנו, למרות שזה לא היה בכיוון שלו, בשלב זה גיל גילתה סימני עייפות/פינוק ורצתה על הידיים.(מזל שהיא לא אוכלת הרבה.) עלינו על הmono rail  (רכבת עילית) למרכז סיאטל –אזור ה ספייס נידל, מוזיאון הילדים, המוזיאון של צ'יאולי(לבריאות) או כמו שהבנות אמרו המוזיאון של שאולי...הבנות צירו על המדרכה בכניסה למוזאון ואדם מבוגר ביקש רשות לצלם אותן, אחר כך ליאת תחקרה אותו וגילתה שהוא פנסיונר שגר באזור ומצלם להנאתו, שלח לנו תמונות יפיפיות.

משם נסענו לסיבוב ב DUKE –רכב אמפיבי, שאריות מהצבא (תוצרת שנת 1943) עשינו סיבוב של שעה וחצי ברחבי סיאטל והמפרץ והקינוח-שיט איטי במפרץ עם הברווז, כל זה בזמן שהנהג/מדריך –מטורף עם מבטא צרפתי- מספר לנו סיפורי היסטוריה של העיר בצורה משעשעת ואם כובעים מטורפים, תוך שהוא מעודד אותנו לשיר ולצפצף ולנופף לעוברים והשבים(יש לי תאוריה-מי שמחזיר נפנוף כנראה ירד מהברווז לא מזמן). משם הלכנו לשוק של סיאטל, בדרך לשוק קנינו כרטיס סים מקומי כדי שנוכל לתקשר עם העולם, לאחר בדיקה(של ליאת) ושיחה- שלי עם מקומי(טיילר)החלטנו על חברת AT&T שאמור להיות לה כיסוי טוב מהאחרים אך בינתיים היא לא מבריקה... בכלל כחלון צריך ללמד את האמריקאים על תקשורת...),

המשכנו לשוק PIKE אשר נמצא בהמשך הרחוב, על הקטע של מכירת הדגים תוך כדי הקפצתם באוויר דילגנו בגלל הריח. השוק יפה עם כמה קומות ומוכרים בו כל מיני דברים מיוחדים. הבנות התעכבו זמן רב בחנות שמכרה מזכרות בצורת חיות, במיוחד התעכבו מול פרטים בצורת "טיני". בסוף קנינו כמה פריטים והמשכנו. בשלב זה התחלנו להרגיש את העייפות והחלטנו לחזור ברכבת הביתה-כלומר למלון הפישפשים. פיצה ULTRA XL מהפיצריה המקומית עשתה את העבודה-הלכנו לישון שבעים, חוץ מגיל שנרדמה אחרי כמה ביסים והתעוררה שוב ב 4 בבוקר ודבר ראשון אכלה את הפיצה שנשארה.

14.6.15

כאמור שוב התעוררנו מוקדם ואחרי ארוחת בוקר נסעתי להשכיר רכב,  משם  צ'ק אאוט ונסענו לבקר את טיילר, חבר של חבר שכשהיה בארץ לקח לי את האופנוע והזמין אותי לרכיבת גומלין, מכיוון שאני לא מעז להיפצע ולהרוס את הטיול בגלל אופנוע(זה כנראה יהיה סוף הקרירה המוטורית שלי)החלטתי לוותר ובמקום זה טיילנו בנחל שמאחורי ביתו של טיילר-שם החלקתי כמו ד... ושברתי את הבוהן.

בילינו עם טיילר ומשפחתו את המשך היום בביתם-יש להם בית צנוע שבמונחים שלנו נחשב כאחוזה, כ 6 דונם גובלים בנחלון קטן וזורם, בית וגולת הכותרת-שני מחסנים ענקיים שם הוא מאכסן ומטפל באופנועים שלו-גן עדן. משפחה חמודה ונעימה, במיוחד יובל בילתה עם הבת הצעירה קלרה, בלי שום שפה משותפת בילו נהדר ביחד ולא רצו להיפרד, שתי הגדולות-יהלי ואנה היו בישניות ומאופקות(כנראה בהתאם לגילן)ירינו ב רובה BB ואכלנו נקניקיות על האש, בלי שום חשק ואם הרבה עצות טובות לדרך נפרדנו ויצאנו לדרך לכיוון אוורט, נסיעה של כשעה והגענו למלון –אחלה מלון במחיר סולידי. מומלץ אם רק אזכור את השם.(קואלטי אין- איכות, סליחה שאני מוותר על נסיון לאיית, גם בעברית זה לא תמיד מצליח)

טיפ: מי ששוכר קראוון באוורט ונוחת בסיאטל, כדאי לשקול לנסוע ברכבת. מדובר ברכבת שיוצאת משדה התעופה, מעבר אחד בתחנה בדרך לרכבת לאוורט ומשם במונית ליעד באוורט. הדרך הזו חוסכת פקקים ותחבורה צבורית זולה וטובה. הרכבת יוצאת משדה התעופה וקל להגיע אליה.

15.6.15

ה"יום הגדול"-חותמים על הקראוון שיכונה מעכשיו כלשון המקום RV .בזכות התכנון המזהיר(ובזכות זה שלא הקשיבה לי)החזרת הרכב הייתה צמודה למגרש של "קרוז אמריקה".  באסה, הגענו בעשר בבוקר ונאמר לנו שהRV לא יהיה מוכן לפני 14:30.עם הרבה רצון טוב מצדם יצאנו עם רכב שנת 2015, בערך בשעה 13 (שעה וחצי לפני הזמן שנקבע לנו), אחרי הסברים מדוקדקים שאת רובם אני לא זוכר.

טיפ: יום שני הוא היום העמוס ביותר בשבוע (הרבה החזרות והשכרות) ולכן אם לא חייבים מומלץ להשכיר ביום אחר בשבוע).  כמו כן, השרות האמריקאי מדהים! ראו שהגענו מוקדם לתחנה, דאגו להכניס אותנו לפני התור שלנו ודאגו שנקבל את הרכב החדש ביותר שנמצא שם בגלל המסע הארוך אליו אנו יוצאים.

זהו, רגע האמת הגיע וזה רק אני והוא(RV),מפלצת ענקית באורך 9 מטר(30 פיט)3 מטר רוחב, אם הרבה כבוד וזהירות יצאנו למסע קצר לכיוון הוול מארט הקרוב-שם אמורים להצטייד במזון ובציוד הדרוש.

זה הזמן למאמר מוסגר-ולפני שנתחיל ,(עובדות סוציאליות דלגו על הקטע הבא): ילדים, אותו יצור מתוק ויקר שכשנולד היינו בטוחים שבורכנו, ואחרי כמה לילות שאלנו עצמנו למה? ולמה אף אחד לא סיפר? אז גם בהקשר הזה קיים קשר שתיקה!. ילדים זה קשה וילדים עייפים זה קשה מאוד, ילדים עייפים במרכז קניות זה בלתי אפשרי!

נכנסנו לוול מארט במטרה לרכוש את כל הציוד והמזון הדרושים ליציאה לדרך ומהר מאוד גילינו שזה לא הסופר שאנחנו מכירים(טוב, הכוונה לליאת, אני לא מכיר גם ליד הבית)ולוקח הרבה זמן וחיפוש עד שמוצאים מה שמחפשים וכמובן ילדים בין הרגלים לא עוזר. בסוף הבנו שאין טעם להילחם, השארנו את הבנות בקראוון נעולות( חלון פתוח)עם הנחייה לא לפתוח למי שלא אמר את הסיסמה-"אבא". מכאן זה הלך יותר חלק, עדיין לא מצאנו כל מה שצריך, ממיר זרם משקע מצית ל110,GPS שעובד על מפות גם של ארה"ב וגם של קנדה(שלחו אותנו לחנות אחרת).בסיכומו של דבר הוול מארט הזה(עדיין מוקדם למסקנות כלליות) מצוקמק ולא כל כך מסביר פנים. משם יצאנו להשלמות בחנות שנשלחנו אליה, חנות אביזרי רכב "ביוקר", שם עשו לנו מחיר חברים-GPS פלוס התקנה 750$,אחרי שהסברנו למוכר הארמני שאנחנו לא בעלי הRV אלה רק שוכרים לחודשיים, המליץ לנו להסתפק בוויז, חשבנו לעבור לחנות אחרת אבל הוויז לא קלט וגם אנחנו אז החלטנו שהגיע הזמן לוותר ונסענו לקמפינג שצמוד לקרוז אמריקה-rv lakesite אמנם אתר צפוף(עירוני) אבל באמת צמוד לאגמון חמוד, אמריקאי נחמד וקצת שיכור סייע לנו להיכנס לאתר, למצוא מקום פנוי ולהתחבר(בכל זאת בתולים...),ארוחת ערב זריזה, התארגנות לשינה וליאת שהתעקשה לפרוק את התיקים נאלצה לעשות זאת לבד כי נרדמתי על המיטה של יהלי.

טיפ: למגיעים לאוורט- קנו בטרגט. קצת יותר יקר אבל הרבה יותר ברמה עם אפשרויות רבות יותר. כמו כן, בפעם הראשונה שאתם עם הבית הנייד הזה, לונו באתר מסודר עם כל החיבורים, גם כדי בדוק שהכל עובד וגם כדי לתרגל (בןאו נודה שקשה מאד לקלוט את ההסבר המהיר בתחנת המסירה) בטוח תמצאו מקומי חביב שישמח ללמד אתכם. לא להתבייש לשאול ולבקש עזרה...

16.6.15

יצאנו להשלמות אחרונות שכללו קניה ב "טארגט"-רשת קניות זולה נעימה וקואופרטיבית, בינתיים יותר מוצלחת מוול מארט, שכללה קניית ממיר זרם, מכשיר קשר ו GPS שהתברר שאין לו מפות קנדה-הוחזר אחר כבוד והופננו ל בסט בי-שם מצאתי מה שצריך ומכל המבחר המוכר המליץ לי על אחד המכשירים היותר זולים עקב האופי החד פעמי של השימוש(חודשיים ודי),נקודה לטובתם. משם יצאנו סוף סוף לכיוון חצי האי אולימפיק דרך המעבורת מ אדמונדס ל קינגסטון. משם לפורט אנג'לס ולאולימפיק פארק.

בדרך עצרנו לאורר את הבנות באיזה עיירה נחמדה(בטח פורט משהו...)עצרנו במקום שכנראה משמש לחתונות ולוויות,היה כתוב שהחניה רק ללקוחות,אבל היה מקום לחנות והמתים לא התלוננו,ליד היה גן משחקים קטן ודשא שהבנות שיחקו בו ולא רצו ללכת,נאלצנו לגרור אותן שכן חניון הלילה הוא בשיטת הראשון שמגיע נכנס ואי אפשר להזמין,לכן הומלץ לנו להגיע מוקדם.

 המשכנו בנסיעה לכיוון פורט אנגלס ,כבישים יפים,הכל יערות וירוק מצדדיהן,הגענו ופנינו שמאלה לכיוון הפארק והתחלנו לעלות,במשרדי הפארק כבר לא היה אף אחד(סוגרים ב 17:00)אבל על לוח המודעות יש מידע רב על החניונים,פרטים,איזה גודל קארוון נכנס(לא תמיד מדייקים)ועל האתרים באזור,החלטנו לעלות ללינה ב Heart O'the Hills,קרוב למשרדי הפארק,אתר חמוד יפה ומתוחזק,תוך כדי חיפוש מצאנו גם סנאי.בחרנו מקום והדלקנו אש עם העצים שקנינו,העצים(לא יודע איזה סוג)נדלקים בקלות אבל בעלי ריח חזק-כדאי לבדוק כיווני רוח שלא לחנוק את ה ר.ו.

ליאת ויהלי (שלוקחת פה הרבה אחריות על עצמה-גאווה)בישלו לנו ארוחת ערב בזמן שגיל הדליקה את האש. ישבנו לאכול ליד המדורה(על פי התסריט),ערב נעים ביחד,כל אחד מספר מה למד –חדש וקצת הערות לשיפור(גיל!).שטיפת כלים שלי(מתועד)בצורה הכי חסכונית שאפשר-לא לבזבז מים,בבוקר כמובן שנגלה ששתי מטר משם יש ברז. קצת תקשורת לארץ(תודה וואטס אפ)יובל שלחה הודעה לליטל-המחנכת שלה דקות לפני פתיחת יום הלימודים והתרגשה לקבל ברכות וד"ש מהכיתה. ולישון.

טיפ: למגיעים מאוורט לכיוון אולימפיק, המעבורת אמנם יקרה, אבל בקיזוז עלות הדלק זה יוצא דומה במחיר, הזמן שנחסך בנסיעה הוא עצום.למגיעים ללון באתרים בתוך השמורות. זו חניה יבשה, מאד מסודר עם שרותים (אין מקלחות), בוחרים מקום באתר ומתמקמים. אח"כ נגשים ללוח התשלום ושמים 20 $ במעטפה ואת השם שלכם במקום בו חניתם. הכל מאד מסודר וקל. את העצים למדורה קונים גם באותה הדרך.

17.6.15

יקיצה טבעית שעדיין בגלל הגט לג די מוקדמת,טיול רגלי קטן בחניון –כבישון טבעתי עם מפרציי חניה לרכבים,אוהלים ור.ו ,מצאנו ארנבת,סנאי נוסף,למי שלא רגיל מרגיש קצת כמו טיול ביער מהאגדות. התארגנו על ארוחת בוקר ויובל האכילה את הסנאי.

התחלנו לטפס בכביש שעולה ל"הוריקן רידג' ",הכביש מתפתל כאשר מימין צלע הר מיוערת ומשמאל נפתח הנוף של הרי ה אולימפיק,עליה איטית שמאפשרת צפיה על הנוף,הגענו לאתר,התיעצות קצרה עם הרינג'רית והחלטנו לצאת למסלול הטבעתי שמקיף את השלוחה  עם עליות מתונות יחסית(בהתאם לסולם המאמץ),לאורך השביל שחלקו סלול יש שלטים רבים שנותנים הסברים(בעיה-באנגלית)טובים על הסובב,במהלך השביל פגשנו צבי ממרחק מטר-רגיל לבני אדם,עמדנו לידו מספר דקות,צילמנו והמשכנו בדרכנו.מלמעלה היתה תצפית מדהימה על הרכס ויכולנו לראות מספר סינגלים שניראו מפתים,אבל לא היום.חזרנו לתחנת הפקחים ועבדנו על חוברות הפקחים הצעירים של יהלי ויובל.

יצאנו לדרך חזרה לפורט אנגלס שם גילינו  שבתחנות דלק שכתוב אליהן "76" ניתן לרוקן ולמלא את המיכלים,תידלקנו ויצאנו לכיוון חניון MORA בו תיכננו לישון,בדרך עברנו ליד LAKE CRESCENT ועצרנו לבדוק אתר שהומלץ לנו-FAIRHOLME הצצנו ונפגענו,אתר יפיפה צמוד לאגם עם צבע כחול עמוק-השתקפות ההרים הירוקים והשמיים במקום.החלטנו להישאר במקום ללילה.

ירדנו אם הבנות לכיוון חוף האגם-יש שבילונים בין העצים וטיילנו לאורך החוף. חזרנו להכין ארוחת ערב ולהדליק מדורה,בינתיים המקרר עושה בעיות,לא כלכך מקרר והבנו שזה בערך היכולות שלו,הבשורה המשמחת על הארוחה הגיעה גם לכל יתושי האזור שהצטרפו. בשלב מסוים נשברנו וחזרנו לתוך ה ר.ו,הוחלט על סרט משפחתי וניבחר "בית",ליאת ואני לא עמדנו במתח והלכנו לישון.

18.6.15

שוב יקיצה טבעית,הבנות דווקא הסתגלו מהר וממשיכות לישון,אולי זה קשור ליכולת הטבעית שלהן לישון ימים שלמים,אני ישבתי לכתוב ,מנסה להדביק את הפער,בשלב מסוים ליאת קראה לי החוצה לסיבוב להראות לי אותנו בעוד 20-30 שנה,זוג מבוגר שמטייל עם טנדר ונגרר ועליו אופניים זוגיים וקייק זוגי,עצרנו לפטפט איתם ושמחו לשמוע שאנחנו מישראל. חזרנו והתחלנו להעיר את הבנות איחד עם ליאת ירדו שוב לאגם לטייל ולחפש קליטה סלולרית. ארוחת בוקר קלה ויצאנו.

בדרך לחניון MORA עצרנו בעיירה האינדיאנית FORKS לקצת קניות,מפה לשם ליאת נשבעה שהיא לא לוקחת אותי יותר לקניות(לא יודע למה?על הקייק המתנפח וויתרתי),בחניון מצאנו חניה מושלמת,אפילו שתיים אבל לאחר התלבטות החלטנו להמשיך לכיוון LA PUSH עוד עיירה אינדיאנית ולחפש שם חניית לילה על שפת האוקינוס,היה חניון מרשים אך יקר והחלטנו לוותר,המשכנו לכיוון "החוף השני",(יש גם ראשון ושלישי) שהומלץ לנו,מצאנו חניה ל ר.ו ונכנסנו ליער גשם צפוף עם עצים גבוהים כאשר מסלול ההליכה מתפתל בין העצים לכיוון האוקיינוס,הבנות אספו בכניסה מקלות הליכה ששכבו שם,רק אחרי שקראנו את ההוראות התברר שאסור להוציא מהשמורה שום חומר מהצומח ולכן כולם משאירים את המקלות. הבנות רצו קדימה כדי להתחבא בין העצים עד שממש לפני הירידה מצאנו עץ שבחריצים שלו השאירו מטיילים מזכרות כגון אבן יפה,צדף,קוורטר,ואפילו מנעול(לזכר הגשר בפריז?)מיד החליטו הבנות שזהו עץ משאלות וצריך להביא מזכרות ולבקש משאלות בדרך חזרה. ירדנו לחוף במדרגות בנויות בתוך היער, בבת אחת היער מסתיים ומתחיל חוף חולי יפה זרוע בגזעי עצי ענקיים,הבנות רצו לכיוון הים והחלו לשחק במשחקים שלהן ואנחנו ישבנו על גזע עץ שוכב והסתכלנו לכיוון האוקינוס ושלל האיים/צוקים ,ליאת דמיינה שהיא רואה לוויתן,אחרי שלא זז כמה דקות הנחנו שאולי הוא מת...הבנות מצאו מחסה מעץ שמישהו בנה מעצים שנפלו והתחבאו בו מפני הגשם שהחל לרדת. בשלב הזה הבנות כבר היו רטובות ומבוצבצות וליאת יצאה לקראוון להדליק את הדוד למקלחת,המשכנו לשחק תוך שאני מנסה ללמד את הבנות להקפיץ אבנים על המים(יש מקום להשתפר).

בדרך חזרה עצרנו בעץ המשאלות וכל אחת שמה  את המזכרת שלה ולא גילו לי את המשאלות "כי אז המשאלות לא יתגשמו",הבנות הלכו יחפות עד שבסוף לקחתי את גיל על הכתפיים כי האבנים כאבו לה,הגענו לר.ו והבנות התקלחו זריז(יש יתרון לבית על הגב)וחזרנו לחניון MORA שם גילינו שתפסו לנו את החניה שלנו(זה הזמן להזכיר למי שמכיר את הבדיחה על "הסופר לממכר גברים"),מצאנו חניה אחרת ופתחנו בהכנות לארוחת ערב,הפעם נקניקיות על האש אבל האש לא שיתפה פעולה ונכבתה כל פעם אז הכנו על המחבת,ליאת הכינה מרק שהיה כלכך טעים שיובל וגיל גנבו לי את המנה שלי. בזמן ששטפנו כלים הבנות עשו סרטים על החיים בקראוון.

19.6.15

הבוקר ישנו משום מה עד מאוחר-8:45,התארגנות זריזה יחסית ויצאנו,התוכנית היתה לצעוד לאורך הנהר לכיוון RIALTO BEACH אבל הרינג'ר המקומי אמר שהדרך נסחפה חלקית (על גדת הנהר)ולכן הולכים לאורך הכביש וכבר עדיף לנסוע לחוף ומשם כבר נזכה למספיק צעידה,שמענו בעצתו למרות שהתעכבנו כשליאת התחברה עם הפנסיונרית שמנהלת את אתר הקארוונים ושמעה את קורות חייה(עוד יחזור הסיפור הזה)

טיפ: בכל אתר לינה של המדינה יש HOST שזהו למעשה מתנדב שדואג לעיני המקום. רובם הם פנסויונרים חביבים הנודדים בין השמורות ובכל שנה מתנדבים בשמורה אחרת ולכן יכולים לעזור לא רק ברעיונות ליום הקרוב אלא אולי גם לגבי שמורות אחרות.