19/6/15
הבוקר ישנו משום מה עד מאוחר-8:45,התארגנות
זריזה יחסית ויצאנו, התוכנית הייתה לצעוד לאורך הנהר לכיוון RIALTO BEACH אבל הרינג'ר המקומי אמר
שהדרך נסחפה חלקית (על גדת הנהר)ולכן הולכים לאורך הכביש וכבר עדיף לנסוע לחוף
ומשם כבר נזכה למספיק צעידה, שמענו בעצתו למרות שהתעכבנו כשליאת התחברה עם
הפנסיונרית שמנהלת את אתר הקארוונים ושמעה את קורות חייה(עוד יחזור הסיפור הזה).נסענו
לחוף לאורך כביש שנוסע במין מנהרה של עצים כאשר מצד שמאל מדי פעם נפתח ורואים את
הנהר. כדי להגיע לחוף היה צריך לדלג על בולי עץ ענקיים(עד קוטר של מטר וחצי),גזעים
אלו "הונחו" על ידי הגאות בנקודה אליה היא עולה ומדובר בגזעים ששוקלים
טונות. החוף היה חולי וטיילנו לאורכו לכיוון צוק /חצי אי, לצורך כך היינו צריכים
לטפס וללכת כמה מאות מטרים על סלעים וגזעים מהסוג המוזכר, בגלל הגאות שהתחילה ולא
אפשרה לנו להמשיך במסלול על החוף. הצוק היה מדהים ובתחתיתו היו ברכות מי ים רדודות
שנשארו בשפל ובתוכן חיפשנו עם הבנות סרטנים ודגיגים, האמת מצאנו בעיקר סרטנים
מתים. כשהבנות מיצו ובעיקר חששנו מהגאות שהחלה לעלות (יש הזהרה בשלטים שהגזעים
מסוכנים כאשר הים משחק בהם)בדרך חזרה הבנות גילו שאפשר ללכת בשיווי משקל לאורך
הגזעים ולתכנן כך את הדרך כמבוך של גשרים, אפילו גיל ש"יש לה רגליים קצרות"
כדבריה, הצליחה. לא יודע אם התיאור עובר אבל זה התגלה כמשחק מאוד מהנה, היה בוקר
כייפי והבנות היו חופשיות ומתוקות.(דבר שקצת יתהפך ביומיים הקרובים).
נסענו לפורט אנגלס כדי לרענן את הקארוון
ובתקווה לראות את המוזאון האינדיאני במקום, בירור קצר של ליאת העלה שמדובר בעיקר
בחנות מזכרות אינדיאנית והמוכרת שם המליצה לה ללכת למקום אחר. עברנו להצטיידות
קצרה(בעצם לא כל כך)בוול מארט ונסענו לפור טאונסנד-משם יוצאת המעבורת בבוקר. ישנו
באזור הנמל הישן, במקום שהיה בסיס צבאי ששוקם והיום הוא פארק נעים.
טיפ: את אתרי הלינה בפארקים מנהלים
פנסיונרים מתנדבים, אלו אנשים ה"מטיילים" בין השמורות ולכן ניתן לשמוע
מהם מידע על פארקים אחרים ולא רק על הפארק הנוכחי בו פוגשים אותם. (לדוגמא: אנחנו
קיבלנו המלצה היכן הכי כדאי לישון בגליישר פארק).
20.6.15
נסענו למעבורת דרך פורט טאונסנד -עיר
ציורית(אני יודע שזה נשמע פלצני ,אבל זאת המילה לתאר)וכאשר כבר היינו על המעבורת
הצטערנו שוויתרנו על סיבוב בעיר וממליצים למי שרוצה לבדוק את העניין. המעבורת הייתה
מרשימה ועלינו לסיפון לצפות עד שהקור והרוחות הבריחו אותנו אל מאחורי החלונות, עוד
הספקנו לראות כלב ים שוחה(לויתני אורקה לא
באו היום).
מהנמל נסענו לCOUPEVILLE שהתבררה כעירה צבעונית
ויפה, ביקשנו מבעלת מסעדה לחנות בחניה והיא אישרה לחצי שעה כי אחר כך נהיה שם צפוף,
ניצלנו את הזמן לסיבוב ברחובות הסמוכים שהתברר שהם בתבנית המקורית –רק שוקמו, עלינו
על המזח הגדול ונכנסנו גם לגלידריה המקומית עם הבטחה של הבנות לשפר את התנהגותן
בתמורה(לא אמינות),עברנו גם בשוק האיכרים הקטן, וליאת קנתה דובדבנים טעימים שהיא
והבנות(חוץ מיובל כמובן)טרפו.
המשכנו לעבר היבשת כאשר בדרך עוצרים ליד
הגשר המחבר את האי ליבשת והולכים לאורכו, הנוף מדהים, (הבנות קצת פחות) ואנחנו
ממשיכים בכיוון בלינגהם שם היינו צריכים להחליף את התיק שקניתי ולמצוא ליובל וגיל
פיג'מה, בשתי המשימות הצלחנו. ניסנו למצוא מקום בפארק RV באזור שלא היה בו מקום
והחלטנו לנסות את האירוח של וואל מארט, חנינו בחניה שלהם ויחד אתנו עוד קראוונים רבים, כולל זוג פנסונרים עם קארוון אוטובוס ענקי
שעוד גרר אחריו רכב פרטי, אחרי ששאלתי אותו לבקשת הבנות לכמה אנשים זה משמש הוא
הזמין אותנו פנימה והראה לנו קארוון מפואר(וקצת מצועצע)לשניים בלבד אם כל
הציוד-אמבטיה, מכונת כביסה, מיבש, טלווזיה ענקית. חזרנו לקארוון שלנו שפתאום נראה כמו
חיפושית, לארוחת ערב מפנקת, יובל הספיקה לדבר בוואטס אפ עם הכיתה שלה ולילה טוב.
21.6.15
בוקר טוב, קמים באיזי ורואים אייך מגרש
החניה של וולמארט לאט מתרוקן מתושבי הלילה שלו-הקארוונים. יצאנו לדרך לכיוון
וונקובר קנדה, בדרך עוצרים למלא את מיכלי הגז, מתברר שגם זה לא סיפור וגם שבזבזנו
הרבה פחות ממה שחשבנו, מעבר הגבול עבר ללא בעיות והופ-אנחנו בקנדה, השלט שמברך
אותנו מודיע שעברנו מ"פיט" ל"מטר", הבעיה-הספידומטר מודד
במייל, נתגבר!. בדרך הוויז חדל לקלוט ונאלצנו לעבור לניווט ב טם טם שבינתיים יותר
טום טום, אנחנו עדיין בשלבי בניית אמון ומשום מה הוא אמריקאי לאומני-מסרב להכיר
בישובים הקנדים.
אנחנו בדרך ל קניון ליין, ערוץ נחל קניוני
קרוב לוונקובר ,מכוסה יער גשם,יש גשר חבלים/כבלים תלוי ונחמד שמהווה אחת האטרקציות
במקום הבנות ואני בעיקר התרשמנו מזה שאפשר לטבול במים, הנחל רדוד פה והמים קרים
במידה. רבצנו זמן רב במים-גיל סרבה לצאת. השבילים במקום מרוצפים עץ ונוחים להליכה(חלק
משביל ישראל שלהם) אך יש עליות תלולות וכמובן שלגיל עבדה מוטיבציה .זריקת מרץ(יש
קרטיב למי שמסיים יפה את המסלול) והיא
התחילה לרוץ בעליה ,בבריכות העמוקות של מפלי התאומים הן כבר לא רצו להיכנס, אז
גלידה ונוסעים לכיוון פארק קארוונים. ליאת
כהרגלה מתווכחת עם מכשירי הניווט, "קח פה ימינה" קטן שלח אותנו לטיול
דרך מרכז העיר ביום ראשון אחרי הצהריים ולא נרחיב מפאת שלומי. הגענו לחניון
קפלינו, מקום מסודר עם בריכה וכל התנאים אבל איך שהוא המקומיים עושים רושם
קורקטיים אך לא נחמדים(לא יוצאים מגדרם לעזור)אחרי טבילה בבריכה ובגקוזי, יצאנו
לחפש משהו לאכול, מצאנו סניף של "ננדוס" והתישבנו. לדעתי ה חזרנו לפארק וליאת(הגיבורה )הלכה לעשות כביסה מצטברת הבנות שיחקו קצת,
ליאת פגשה פנסיונרית יהודיה שמטיילת עם שלושה כלבי רועה אוסטרלי בין תחרויות
אגילטי, יובל שיודעת שזה כלב שאני אוהב מיד הכריזה שזה הכלב הבא שלנו.
22/6/15
נוסעים לאי/פארק סטנלי, פארק מדהים על אי
בין חלקי וונקובר, מרושת בשבילי הליכה ורכיבת אופניים, מגרשי ספורט טניס וגולף. גולת
הכותרת שלה גיל מחכה עוד מהארץ-האקווריום של וונקובר, מוזיאון ימי מצוין שבו יש את
לוויתני הבלוגה הלבנים, תצוגות מפורטות של
דגים ובעלי חיים מימיים(בעיקר)מכול העולם, תצוגת מדוזות, צפרדעים מהאמזונס. ראינו
מופע מינימלי של לוויתני הבלוגה אך מכיוון שאנו נגד התעללות בבע"ח אנו בסדר
עם זה. במהלך ההופעה הלוויתנים השפריצו עלינו מים עם סנפיר הזנב והבנות היו
נירגשות .גיל מרוב התלהבות קנתה בובה של בלוגה וקראה לה "מגי". משם
עברנו לסרט 4 מימדים עם אפקטים, גיל קצת נבהלה והתיישבה על ליאת.
חזרנו לקראוון ויצאנו במסע לכיוון העירה
הופ שם הזמנו לינה, עברנו שוב דרך מרכז העיר הפעם ללא וויכוחים עם ה טם טם,נסענו
כשעה וחצי לעבר העיר הופ,בדרך עברנו ליד מסלול מוטוקרוס ליד הכביש הראשי,וויתרתי
על ההצעה של ליאת לחזור גם כי היה סיבוב גדול וגם כי הבנות כבר מיצו את הדרך.הגענו
לחניון, פארק נחמד עם דשא וחיבור חלקי .בארוחת הערב הוחלט לקרא לקארוון שלנו
הרווי(רעיון של יובל) כאשר אני מנצל את זכות הווטו שהקנתי לעצמי. ועכשיו אני הולך
לספר לקטנה סיפור לילה.יהלי קיבלה מיהודה –המחנך תעודה ב וואטס אפ,אחלה תעודה,כל
הכבוד.
הבנות היו נחמדות היום ושיתפו פעולה,דבר
שעשה הכול טוב יותר.העולם יפה!
טיפים: כדאי לבדוק טוב את חבילות התקשורת
מהארץ. של התחום הסלולרי שונה מהארץ ומחירי סלולרי עם ה דתא יקרים! אנחנו השתמשנו
בארה"ב ב
בקנדה
בבל. AT&T
טיפ: החניה מאד מסודר בסטנלי פארק. RV משלם תעריף שלאוטובוס וחונה במקומות לעומת זאת הנהיגה ברחובות דאון טאון ונקובר מאד קשה.
23.6.15
קמנו מוקדם(8 בערך),הבנות עדיין ישנו אז
יצאנו לצעידה בסביבה לכיוון הנהר (פרייזר) ובדרך ליאת קנתה כמה חוות סוסים,ככשחזרנו
התארגנו-ריקון ומילוי,הגדרנו לנו כלל אצבע-איפה שאפשר מתרוקנים וממלאים כי מי יודע
מתי פעם הבאה,עברנו דרך הסופר המקומי זריז יחסית(משתפרים),גילינו שקנדה יקרה יחסית
לארה"ב והתחלנו בטיפוס לעבר הרוקים הקנדים.
לאורך רוב הדרך זרמו לצידנו גם
נהר(הפריזר)וגם מסילת רכבת שלאורכה נעו רכבות משא בלתי ניגמרות,ניסינו להיתקדם אך
ליאת יזמה עצירות נוף רבות(מוצדקות).עד שהגענו ל"שער הגיהנום" שם ירדנו וגררנו את גיל איתנו-הודיע לנו שהיא
טפסנית ולא טיילית.במקום רכבל שיורד לעבר הנהר בנקודה שהחוקר פריזר אמר "פה
רגל אדם לא דרכה" או משהו כזה,מה שמראה שלא רק לטרומפלדור היו משפטים...עקב
התנהגות גיל ,ליאת נשארה איתה לשיחת מוטיבציה ואנחנו חזרנו להרווי.לאורך כל הדרך נופים מונומנטלים ובילתי ניגמרים,בשלב מסויים הדרך
שהיתה אמורה להיות כשעתיים וחצי והגיע כבר לארבע וחצי שעות קצת נמאסה ם
24.6.15
קמנו ב 8 בערך ,קצת מרוטים מהתעבורה הלילית
ומאוד עקוצים(בנות-לסגור את
הדלת!),שמנו ב טם טם את היעד ג'אספר ונבהלנו לגלות שיש
לנו כ 500 ק"מ וחמש וחצי שעות נסיעה,יצאנו לדרך כאשר שוב,הנופים מדהימים,הנהרות
רחבים וזורמים,הרים מיוערים גבוהים ויפים ובעיקר בילתי נגמרים,עצירות רבות גם לנוף
וגם להתאוששות(סה"כ יום נסיעה כ 7 שעות עד אזור ג'אספר)עברנו ב אתר שמוציא
שייט דובים,מקום מרשים-בנוי מעץ מלא מגולף על ידי בעל המקום ונראה שהשייט
מדהים,לצערנו העלות של כ 1600 ₪ לשעת שייט-מופרכת במיקצת,
המשכנו עד הירידה מכביש 5 שם באמת נגלה נוף מדהים(מצטער,אבל נכון)של הרים
מושלגים בחלקם עם נחלים תלולים ומפלים,לאורך הכביש נהר שהופך ל אגם.עברנו למחוז אלברטה(עד אכשיו מחוז בריטיש קולומביה)והגענו לג'אספר,נכנסנו לעירה לכיוון מרכז המבקרים שם החנתי את הרווי בצורה מעוררת התפעלות(שלי בכל אופן,לא ראיתי אחרים שמחאו כפיים)ביררנו פרטים ונראה שיש פה הרבה לעשות,סיבוב קצר במרכז-בנוי יפה אך מאוד תיירותי ויקר.כשחזרנו לרכב בדיוק ראינו בחור צעיר נכנס עם קארוון בביטחון מלא - לחניה ובפניה –דופק רכב אחד ואז ברוורס ההיסטרי-דופק רכב נוסף,ליאת מתוך הערכה מלאה לכישורי הנהג שלי הציע ללכת לעצור את התנועה בכניסה לעיר כדי שאוכל לצאת מהחניה...נסענו לחניון שלנו-וובסו,ובדרך יהלי ראתה דוב,חזרנו אחורה לחפש אותו אך ללא הצלחה.נכנסנו לחניון שם הזהירו אותנו לא להשאיר מזון מחוץ להרווי שכן הדוב של יהלי משוטט רעב.הבנות הודיעו שהדוב המשפחתי לא נוהג להשאיר שאריות(דוב פולני).הבנות היו נחמדות ומתחשבות רוב היום-בדרך,דבר שהקל מאוד את הנסיעה,מה שמראה שעדיין יש תקווה.
טיפ: לפני הנסיעה קצת קשה להעריך את אורך הנסיעות,הטווחים פה עצומים וכדאי גם להתכונן נפשית וגם אם ניתן-לרווח לו"ז.
ואם יש זמן-אזור קליר ווטר וגרי... נראים ראויים לביקור אם לא לילה,אנחנו המשכנו מתוך הבנה שאי אפשר הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה