ציון- יוסמיטי ועד סן פרנסיסקו

24/7/15

נכנסים לציון. השכמה מוקדמת ויציאה לדרך כדי להספיק למצוא מקום בתוך הפארק (בחלומות שלנו...) קנינו את הפס המיוחד למעבר קראוון במנהרת כרמל (כן, כן גם כאן יש מנהרות הכרמל וגם כאן כדי לעבור בהן צריך לשלם סכום מופרז לחלוטין...). המסלול הראשון נמצא בין שתי המנהרות ואין חנייה. אז חיכינו ועם קצת עזרה מחבר מקומי שחסם את התנועה עבורנו, טבי חנה את הרווי בשלום. עולים לתצפית מדהימה על הפארק! בהחלט היה שווה את ההמתנה.

ממשיכים בנסיעה דרך המנהרה השנייה. מדובר במנהרה ארוכה וצרה שהגובה שלה לא מספיק למעבר כלי רכב גבוהים (שחצבו אותה לא חשבו על קראוונים ואוטובוסים) ולכן פקח עוצר את התנועה ומאפשר לכלי רכב גבוהים לנסוע במרכז המנהרה. המקום מאד מרשים ומידי פעם צץ דרך החלונות נוף מהמם של הפארק.

אנו מתכננים להגיע לחניון הדרומי ולמצוא מקום ללילה- כמונו מסתובבים עוד רבים וכמובן שלא מוצאים מקום. החניון מפוצץ! ליאת מחליטה שלא לוותר ואנו פונים לחניון של ההזמנות מראש ולאחר שנענים שאין מקום גם כאן ליאת שומעת את הפקחית מדברת בטלפון על ביטול של מקום ללילה- ועם קצת חוצפה ישראלית, המקום שלנו ללילה! איזה חניון מקסים. 

מתמקמים וטבי והבנות יוצאים לבדוק את המים בנחל הבתולה VERGIN העובר ממש לידינו.

בשעות אחה"צ אנו יוצאים למרכז המבקרים כדי לקחת חוברות לפקחיות הצעירות שלנו ולברר על פעילויות, נרשמים לסיור מודרך עם פקח וממשיכים למרכז הטבע לפעילות של ילדים בנושא התנהגות חיזור של בעלי חיים (כזה עוד לא היו באף שמורה) המרכז עצמו מקסים ומיועד רק לילדים ובו הרבה פעילויות המותאמות בעיקר לצעירים.

אנו חוזרים לסיור המודרך עם פקח אליו נרשמנו ברשימת הסטנד בי, וכמובן שעולים לאוטובוס כי משפחה שהייתה רשומה לא הגיעה (כן זה בהחלט היום שלנו....), את הסיור מדריך ברונסון, בחור מורמוני צעיר שמאד מתלהב מכך שאנחנו מישראל. אנו יוצאים איתו לסיור בין התצפיות המרכזיות בפארק כאשר בכל נקודה מקבלים הסבר גיאולוגי, תרבותי וזאולוגי. הבחור מקסים, קצת אסברגר אבל עם הומור עצמי לעינין. בשלב מסוים מבקש מטבי לספר של משמעות המילה "ציון" וטבי נותן נאום משובח באנגלית רהוטה על ציון ועל שאר המקומות הנזכרים באזור וששמם מקורו בישראל וסביבותיה- כבוד! בסוף הסיור המקסים הזה מקבל הפקח מגנט רשות והבנות מקבלות ממנו מדבקות נוספות לאוסף.

25/7/15

השכמה מוקדמת של ליאת שמנתרת מהמיטה כדי למצוא לנו מקום בחניון ללילה (כבר למדנו שהמקומיים נותנים טיפים טובים וזה מה שהפקחים המליצו לנסות לתפוס מקום בשעות מוקדמות כי אחר כך אין- ואת זה הרי חווינו אתמול) כמובן שעם נחישות שכזו ליאת חוזרת לאחר שמצאה ותפסה לנו את המקום המשובח באתר. אחרי התארגנות שמתארכת אנו יוצאים לכיוון המסלול של היום, אבל החום ובעיקר התורים הארוכים לשאטל (אחר כך יתברר לנו שזה מהימים העמוסים בשנה...) גורמים לנו לשנות תכניות ולדחות את הטיול לשעות אחר הצהריים. אנחנו הולכים ברגל למוזיאון ההיסטוריה ומשתתפים בהרצאה על ההבדל בין סוגי קרנים שונים (כן יש דבר כזה,horn  ו antler), הבנות מקבלות את סיכת "הפקח הצעיר" לאחר שנשבעות בין השאר לנקות את החדר ולכבד את ההורים... ואחר כך ממשיכים בטיול עם הנחל המגיע עד החניון וברחצה בנחל. אחר הצהרים יוצאים למסלול  בריכות האמרלד שתכננו בבוקר, אנו ממהרים כיוון שכתוב כי זמן המסלול עורך כשעה ומסיימים אותו הרבה יותר מהר... המסלול עצמו מאד קל ובחלקו מונגש לנכים (בכלל כל נושא ההנגשה פה ראוי מאד להערכה וחיקוי בארץ שלנו). אנו מחליטים להמשיך וללכת לאורך הנהר כדי לראות חיות וזוכים לראות אמא DEER והעופרית הקטנה שלה ממש זמן קצר לאחר המלטה! חוזרים עם השאטל למחנה שלנו. עוד יום מקסים בציון.

26/7/15

בעצב רב עוזבים את ציון לכיוון עיר החטאים לאס וגאס. הדרך עוברת במדבר ענק ומשמים ושעות רבות של נסיעה עוברות על כוחותינו.

את ביקורנו בעיר ניתן תסכם כך: אדם נכנס לעיר זרה, על הכניסה תלוי שלט-2000001, הבחור שואל מקומי –מה פשר השלט? והמקומי עונה לו:תיכנס, תסתובב, תהנה ואז תבין! עשה הבחור כפי שהמליצו לו, הלך לפה, הסתובב שם ולא נהנה, חזר לשער ופגש את אותו מקומי, אמר לו-עדיין לא הבנתי !. אמר לו המקומי 2000002 !.

ככל שמתקרבים לוגאס אנו מבינים שדפקו את מדינת נבדה. נתנו להם את כל השטח הכי מגעיל ומשמים שיש בארה"ב ולא הייתה להם ברירה אלה לעשות מעשה- ליצור מקום מספיק שונה ואטרקטיבי כדי שאנשים ירצו לבוא לבקר, לשם כך הם לקחו את כל היצרים הראשונים ביותר של האדם המערבי- כסף, אוכל ומין, ערבבו הכל  יחד ונוצרה קלישאה מזויפת המנסה לחקות מקומות אחרים. טוב אחרי נאום הפתיחה הזה אתם מבינים שלאס ואגס לא תזכה לראות אותנו שוב....

הזמנו מקום בKOA שהיה כתוב שנמצאת בסטריפ, אבל התברר שכבר לא! הגענו לאתר חם ללא טיפת צל, אמנם עם FULL HOOKUP ובריכה שווה, אבל בכל זאת רחוק ממרכז העינינים. התברר שצריך לקחת שאטל לסטריפ. חיפשנו את השאטל ועד שמצאנו אותו, ברח לנו השאטל הנכון ועלינו על השאטל לעיר הישנה. שם הובטח לנו מדרחוב מלא אקשן. מצאנו את המדרחוב אבל לא את האקשן, רק הרבה ברים (גיל רצתה ברד אבל הכל היה עם אלכהול...), מקבצי נדבות, מועדוני חשפניות וחנויות של "הכל בדולר" בקיצור שיעמום! (אומרים שהבילוי מתחיל מאוחר יותר) לקחנו מונית לסטריפ ואכן הגענו למקום הומה אדם, נכנסנו למלון ונציה שבו שטים בגונדולות בתוך המלון, לא עשה לנו וואו. עברנו למלון מיראז' ועד שמצאנו את הגן האבוד של הטיגריסים הלבנים- הוא היה סגור. החלטנו ללכת לאכול בDANNYS כי שם הייתה מרפסת שצופה במופע המזרקות של מלון מירז'. לפחות עם זה הצלחנו. גיל לקחה חוברת שנותנים לילדים למלא-חוברת מלצר צעיר ובמקום תג-קבלה קינוח. חזרנו להרווי עם הבנה ברורה שמחר אנו בורחים מהעיר המגעילה הזו. לפחות כך קיווינו....

27/7/15

אז מתברר שאנחנו רוצים לצאת מוגאס אבל היא לא רוצה שנצא ממנה... בבוקר טבי זיהה שדליפת האויר בצמיגים האחוריים שלנו החמירה ולאחר פנייה לקרוז אמריקה. נשלחנו לפנצ'ר מאכר המקומי. הפנצרמאכרית קבעה שהצמיגים של הרווי שחוקים ואין טעם לתקן פנצ'ר כי לא מדובר בפ'נצר אלא בצמיגים שחוקים. כאן החלו העינינים להסתבך כי בקרוז אמריקה דרשו שתתקן את הפנצ'ר ותשחרר אותנו ואילו היא לא הסכימה להוציא אותנו כך לדרך מטעמי בטיחות. התהליך הזה לקח כמה שעות ובזמן הזה כולנו מחכים במוסך במקום לבלות באאוטלט המדובר של וגאס... בקיצור לאחר ששרפו לנו יום טיול, אישרו את החלפת הצמיגים (ברור) ויכולנו להמשיך לדרכנו. כמובן שעצרנו לקניות וארוחה לפני היציאה לדרך הארוכה לכיוון יוסמיטי. בדרך עברנו בtaco BELL שכן החלטנו לנסות את כל רשתות הפסט פוד. המזון עשה לכולנו כאב בטן ורק טבי נהנה מהאוכל ואכל את של כולן...

כך או כך יצאנו לדרך, אחרי כ שעה נהיגה (כבר חושך ,יצאנו מאוחר) עצרנו לתדלק שכן הזהירו שבכביש הזה עדיף לצאת מלאים בדלק. המקום היה קצת ספוקי-מפחיד ורק לאחר שליאת תחקרה את הקופאית התברר שעצרנו באזור 51, עכשיו הכל ברור חוץ מ -ליאת שלא ראתה "תיקים באפלה". יש בסמוך בסיס צבאי סגור שהאמונה הרווחת היא שנחתו שם עבמ"ים והצבא האמריקאי חוקר אותם שם, לא יודע לגבי אבמ"ים אבל היה שם בר ומועדון חשפניות והרבה משאיותו נהגים משועממים... המשכנו בדרך וזכינו לראות כוכב נופל ירוק-או שזה היה משהו אחר.

המשכנו בנסיעה הלילית ואחרי שגם גפרורים בעיניים לא עזרו, עצרנו לחניית לילה בתחנת הדלק בכניסה לטונופה.

28.7.15

בוקר, מתעוררים בעיר באמצע שומקום... ממשיכים ליסוע בדרך שנראית ללא סוף. הנוף מתחיל להשתנות ואז מבינים- תחנת גבול לפנינו, בדיקה קפדנית של פרות ירקות (תהליך לא ברור בשום קנה מידה) והופ אנחנו בקליפורניה. אז מה הבנו? הבנו שדפקו את מדינת נבדה עם השטח הכי מבעס בארה"ב! ימין ושמאל רק חול וחול... איך שעוברים לקליפורניה מתחיל להיות ירוק ומעניין. הרים, ירק, מים, בעלי חיים. כנראה בגבול מוודאים שהשעמום של נבדה לא יעבור אל קליפורניה?!

מחליטים לבדוק את אזור האגמים שלפני יוסמיטי. החלטה מעולה! נכנסים לאתר הקמפינג הראשון שבדרך (HO) ומגלים שזה האתר אותו חיפשנו בlake JUNE . מקבלים את הסייט הכי יפה באתר. מנפחים את פולי (המנטה של הבנות) ויורדים אל האגם המקסים. טבי כמובן מוצא קייק וחותר עבור הבנות שלו במשך השעתיים הבאות... הפעם גם ליאת בחותרות. גיל מעדיפה שלא- מפחדת מהמיניוונקה של האגם הזה (ליאת צריכה לתקן את הנזק שעשתה= הילדה מפחדת ממפלצות אגמים שלוקחות ילדות שמתנהגות לא יפה... כנראה שנצטרך לשנות את הסיפור כי את ההתנהגות הלא יפה של גיל אנחנו קצת פחות מצליחים לשנות...)

יום רגוע ושלו במקום המקסים הזה- מומלץ ביותר! בערב עושים טיול לילה ורואים המון צבאים שבאים לשתות באגם.

29/07/15

עוזבים את לייק ג'ון המקסים. בדרך ליוסמיטי עוברים בכל הכביש המקיף את אזור האגמים. זאת דרך יפיפיה בה עוברים מאגם לאגם ובכל אחד אנחנו מציינים כי יכולנו לבלות עוד יום יומיים... בקיצור איזור האגמים הללו יפיפה ולא נופל מהיוסמיטי. כך שאם רוצים מקום קצת מרוחק מהמון האדם של יוסמיטי- זה המקום!

ממלאים דלק בעירה לי-ויניג (הדלק הכי יקר שמילאנו עד היום! יותר יקר אפילו מהדלק בתוך יוסמיטי) ומתחילים להעפיל ברכס הרי הסיירה נבדה למעבר טיוגה. הכביש עולה ועולה ובדרך מראות מקסימים של אגמונים, מפל והרים גבוהים. דרך מרהיבה! פנינו לאתר הקמפינג הראשון כדי למצוא מקום ללילה- הצחקנו אותם... האתרים מפוצצים ואין מקום ללילה (מה שאומר שנצטרך בסוף היום לצאת מהשמורה- באסה).

במרכז המבקרים  TUOLUMNE MEADOWS(הקטן והמאד מאכזב ומצ'וקמק של החלק העליון של יוסמיטי), מקבלים קצת המלצות על טיולים באזור וכן מוסבר לנו שאין חוברת פעילות לילדים, אלא דף בעיתון שאותו עליהן לעשות. מזל שיש לנו את הספר של נטע דגני! 

אנו יוצאים למסלולון קטון והעיקר שגיל מוצאת איפה להרטיב את הרגליים. אחרת כך הבנות שומעות הרצאה של פקח חמוד (חלק ממטלות התג) ומושבעות כפקחיות צעירות של יוסמיטי. הבנות שלנו כבר מילאו כל כך הרבה חוברות שהן כבר יודעות לענות את התשובות ולעשות מטלות (כמו איסוף זבל) בלי להיות בשמורה- כך שאחרי שלוש שעות הן כבר מקבלות תג ומוכנות להמשיך.... הפקח הזה קצת יותר משתדל עבורנו (הרי הבנות היו הקהל הטוב ביותר שלו בהרצאה וידעו את כל התשובות, כולל מה זה פייקה...) אז הוא ממליץ לנו על מסלול מקסים ושליו בלי המון אדם LYELL CANYON שזה חלק ממסלול ג'ון מיור היורד עד העמק של יוסמיטי (נראה חוויה של מסלול! אבל אנחנו עם הבנות לא נחווה זאת- חבל!) לכיפת למברט המומלצת אנחנו לא מגיעים בשל השעה ומחאות קולניות מצד קהל המטיילות שלנו.

אנחנו מתחילים לצאת חזרה לכיוון מזרח כדי למצוא מקום לינה מחוץ לשמורה. מתברר שלאורך כביש 120 אסור סתם לעצור לקמפינג וחייבים לישון במקום מסודר של הnational FORST  . אנחנו נכנסים לכמה חניונים ואין מקום! אחת ההוסטיות רומזת לנו על אתר מרוחק מהכביש שבו אם אין מקום אפשר לחנות בחנייה של המסעדות ולישון. אנו יוצאים לחפש את המקום ועוברים בדרך עפר ארוכה עד שמגיעים לסכר עם אגם וחניה שבה אנו ישנים (לא כתוב שאסור= מותר...)

30/7/15

קמים מאד מוקדם ונכנסים חזרה ליוסמיטי, המטרה להקדים את כל הפקקים שראינו אתמול. החלטה חכמה ביותר. אנו צריכים לחצות את הפארק לכיוון העמק וזאת דרך ארוכה שיכולה להיות מאד פקוקה. אנחנו נוסעים בכבישים יחסית ריקים ויכולים להנות מהמראות שבדרך! זאת דרך ארוכה ומפותלת שעוברת בתוך נוף דרמטי של הרים ופסגות. הדרך למטה מפותלת ועם עבודות בכביש (בגלל השעה המוקדמת זכינו לא לבלות בתורי מכוניות ארוכים...). 

מגיעים עד העמק וליאת מחליטה לבדוק את מזלנו  באתר הקמפינג בכניסה. ובינגו- מישהו בטלפון מודיע על ביטול בדיוק שליאת ליד הפקח- הסייט שלנו. הלילה נוכל להישאר בשמורה.

אנחנו ממשיכים לעמק יוסמיטי בדרך עוברים בכמה מנהרות. בתחילה מתגלה נוף עצוב של שריפות ענק שהשתוללו בשנה שעברה ושרפו חלקים גדולים של היערות. ממשיכים עד החניות הגדולות מחנים ועולים לשאטל (מאד מסודר כל נושא החניות והשאטלים) שלוקח אותנו למרכז המבקרים ומשם ומסלול של מפלי וורנל. מסלול מקסים עם עליה לא קלה אבל הנוף והמפל מאד יפים. גיל מככבת בעליה ומקפצת את כל העליה בקיפצוצי ארנבת. דווקא יהלי ויובל קצת חסרות אוויר, לאחר דיונים משפחתיים הוחלט לא להמשיך אל מעל המפל,חבל אבל נתגבר.

הדרך חזרה קלה יותר-בירידה. בחזרה למרכז מבקרים שם משלימים קניות. יוצאים חזרה לחנית הלילה ובדרך נוצר קשר עם מורן. טוענים שיש wifi  במרכז מבקרים אבל כנראה שיש כלכך הרבה מבקרים שזה לא שמיש. קובעים עם מורן וממשיכים לתצפית על "אל קפיטן" –סלע מרשים ובולט, לדעתי קצת יותר מדי יחסי ציבור.

במחנה לאחר ארוחת הערב יש מפגש עם רינג'ר  מקומי מסביב למדורה שמספר על ההיסטוריה, חוויות דובים ושריפות ביוסמטי, בסוף המפגש הוא מספר שזה היום האחרון שלו בעבודה אחרי 17 שנים, נגשנו לדבר איתו וניסינו להבין אייך אפשר לעזוב עבודה  כזאת, הוא הסביר שאחרי הרבה שנים שאשתו הולכת אחריו -הוא הולך אחריה .יש מה להגיד בזכות המפגשים עם עובדי הרט"ג המקומיים, לומדים הרבה גם על העשייה וגם מבינים את המאמצים המושקעים.

טיפים על יוסמיטי:

כדאי מאד להזמין מקומות לינה מראש! מקומות הלינה מאד מוגבלים וכל יציאה מחוץ לשמורה היא ארוכה מאד. יוסמיטי היא מהמקומות ששווה לתכנן אותם גם אם רוצים לשמור על ספונטניות...

כדאי לתכנן את המסלול כך שמתרכזים בכל יום באזור טיול מסוים. כל מעבר מאזור לאזור כולל נסיעה ממושכת.

זוהי שמורה גדולה אך יחסית לשמורות אחרות השירותים שהיא מספקת די מאכזבים- מרכזי מבקרים קטנים ותצוגות מוגבלות, פעילויות ילדים מאכזבות, מפות סימון כלליות מידי... בקיצור ציפינו להרבה יותר משמורה כל כך פופולארית.

דלק- יש דלק ב 2 תחנות בתוך הפארק. המחיר שלו דומה למחירים מחוץ לשמורה.

דמפינג- יש רק 2 תחנות דמפינג בכל הפארק- האחת באזור העליון והשנייה באזור הוואלי. אין דמפינג בקמפינג.

31.7.15

אנחנו לא מוותרים על לראות סוקויות. בעצת הפקח מקומי אנו עושים מסלול קצר שלוקח אותנו ל 8 עצי סוקויה ענקיים. מרשים! אך כנראה לא מר/ים גמו המריפוסה... ואנחנו הרי כל כך רצינו להיות ב"הו מריפוסה..."

יצאנו לדרך לכיוון סן פרנסיסקו  דרך כביש 120 ,לאורך הכביש היו הרבה צוותים של כבאים שכבר כמה ימים מכבים שריפות ביערות מסביב, לפני היציאה ווידאנו שהכביש פתוח לנסיעה .יש לציין שבאזור הזה אין דמפינג וכדאי לעשות זאת כשנמצאים בעמק יוסמטי. בנינו על ריקון לאורך הדרך, אך החניונים ביקשו מחיר שערוריתי. גיל זכתה ל "שטיפה" יסודית מליאת על התנהגותה ובדרך החלה להרגיש לא טוב, שינינו תוכניות ונסענו לחניון לילה בעירה פלזנטון הקרובה לסן פרנסיסקו שכשמה כן היא ,עיר נעימה ומאוד נוחה לנסיעה ב קראוון. החניון צמוד למסלול מרוצי סוסים וכנראה בד"כ משמש את באי המרוצים, לצערה של ליאת לא התקיים שום מרוץ בסוף שבוע הזה. לידינו חנו משפחה שוויצרית נחמדה שלמחרת מסיימת את טיול הקארוון ומחזירה ציוד ולאחר שקישקשנו איתם העבירו לנו ציוד כמו כיסאות ,גרזן וציוד מטבח שאחרת הולך לפח, כנראה שזה מה שגם שאנחנו נעשה בקרוב.

בדיווחים מהארץ התברר לנו שמדובר ב ט"ו באב, אין ברירה –יוצאים לבלות בפלזנטאון. בדיקה מעלה את העובדה שלא רחוק מאיתנו יש סניף של sweet tomato שמשפחת גיא (החפ"ק שלנו בארץ...) המליצו לנו עליה, נסענו ובכניסה עוד היתה התלבטות-

צמוד למסעדה היה מסעדת בשר, בסוף וויתרתי לליאת והקרבתי- מדובר במסעדה צימחונית. אחרי הכל יום האהבה...בכניסה נבהלתי קצת-יש בופה ירקות שניתן להרכיב מהן סלט גדול –וזה מה שעשינו, רק אחרי  הקופה ראינו שיש מזנון נוסף למרקים, פיצות והכי חשוב- קינוח. האוכל היה טעים מאוד ומשביע- אפילו הסלט. אחרי שליאת לא הרשתה לי יותר לעשות ריפיל לגלידה על עוגת השוקולד החלטנו להתגלגל החוצה וללכת לישון שבעים ומרוצים (בהחלט הצלחה- המסעדה עברה לראש מצעד המסעדות שלנו ובטוח תזכה לביקור חוזר).

1.8.15

קיפול מהיר יחסית ונוסעים לסן פרנסיסקו. התוכנית להחנות את הקראוון בחניון הצמוד לטראם-רכבת קלה שנכנסת לעיר, כשהגאנו לBART התברר שהיום אין רכבת לעיר עקב שיפוצים ולכן נסע עד תחנה מסוימת ומשם-עולים על אוטובוס, בדרך ליאת נזכרה שהשאירה את הדפים עם התוכנית-בקארוון, נתגבר. הדרך לקחה כשעה וחצי אבל שמחנו שוויתרנו על הצורך להכנס עם הקארוון למרכז העיר כשראינו את הפקקים בכניסה. כמו כן הרווחנו נסיעה ברכבת ואוטובוס מקומיים... ראויה לציון היעילות של הרכבת והעובדה שבכל פינת רחוב הכווינו אותנו לשינויי התעבורה.

בסן פרנסיסקו מצאנו עצמנו מחפשים לאן הולכים. החלטנו להתחיל ברציפים ומשם להתקדם. הלכנו לכיוון אליו הצביע שוטר מקומי והגענו ליריד ענק עם מלא עבודות יד ומוצרי מזון מיוחדים המתקיים במשך סוף השבוע. הרחוב של הרציפים מפוצץ אנשים ואנחנו עם הזרם לכיוון רציף 39 המפורסם.

בדרך ליאת מחליטה לראות את רחוב לומבדו  המפורסם- הגענו לרחוב אבל מהצד הלא נכון. בירור מהיר מגלה שכדי להגיע לצד הנכון צריך לטפס את הרחוב ולרדת בצד השני (פחחחח) ויתרנו והמשכנו לרציף 39 שהתגלה כעמוס ביותר בהמוני.. בני אדם. כלבי ים היו קצת פחות- הרבה פחות... מאכזב אבל בכל זאת מקום יפה וחנויות יפות ויום יפה- רק השעה מתחילה להיות מאוחרת ואנו מרגישים שעוד לא ראינו כלום!

לאחר לבטים אנו מחליטים לעלות לאוטובוס עם גג פתוח המאפשר סיבוב בעיר תוך אפשרות לרדת בתחנות שונות. הדילר של אחד האוטובוסים נותן לנו מחיר טוב ואנו עולים ופוגשים את וופי גולדברג המקומית- המדריכה של האוטובוס העסוקה בבדיחות ועשיית שמייח (לי עשתה בעיקר כאב ראש...). האוטובוס עובר בכל התחנות המרכזיות בעיר וכך התאפשר לנו לראות מה שלא נראה (צריך להשאיר משהו לפעם הבאה... סן פרנסיסקו בהחלט ראויה לביקור חוזר). האוטובוס מנסה להעביר אותנו את העיר בתוך תנועה עומדת לחלוטין. מגג האוטובוס אנו מוצאים את כל הנקודות שפיספסנו ברציף- מוזיאון המכונות ישנות ומרק הקליים צאודר. ממשיכים בתוך תנועה כבדה אל עבר גשר הזהב.

בגלל הפקקים מחליטים לא לרדת ומשמיעים לבנות את אריק אינשטיין שיושב בסן פרנסיסקו על המים. את גיל בעיקר מעניין לדעת אם זה זה שמת ובכלל לא מסתדר לה מה הוא קשור לסן פרנסיסקו (האוטובוס רועש ולא שומעים טוב...). אנו עולים לגשר והצינה שחשנו קודם הופכת לקור. אנחנו לא הבאנו בגדים חמים והרוח מהאוקיאנוס הופכת את החוויה לקצת פחות נעימה. יובל מוצאת שקית נילון נגד גשם ומתעטפת בה. אני מתעטפת בגיל ויהלי. קרררררררר.

אנו ממשיכים בעיר היפה ומתרשמים במיוחד מהגן היפיפה ומהשכונה עם הבתים הויקטוראינים שמאפשרים לבנות לדמיין אילו נסיכות גרו שם פעם.

לאחר שעוברים מול ביניין העיריה הגרנדיאוזי (שלפי המדריכה שלנו הוא יותר גדול מהבית הלבן ב4 אינטש)

אנו יורדים ברובע הסיני. קונים מיד 4 סוואצ'רים לכל הקופאות מקור וממשיכים למסעדה סינית להשביע את הרעב. ליאת בוחרת את המסעדה לפי כמות המקומיים שמאכלסים אותה. הגברת הסינית במקום נבחרת ללא ספק למלצרית הכי לא נעימה שנתקלנו בה. היא כמעט מסרבת להגיש מים לשתיה ומגישה רק לאחר שאנו מבטיחים לה שנשתה הכל ולא נשאיר כלום (אחרת המים ירדפו אחרינו- כך היא אומרת).

בדרך חזרה לרכבת אנו מצליחים להתבלבל וכרגיל מנהלים ויכוח סוער על הכיוון אליו צריך ללכת. שנינו טועים (ליאת כמובן יותר צודקת בכיוון הכללי וטבי יותר מבין לאן הולכים לפי המפה... בקיצור עלינו להשתפר עד המירוץ למליון ) מגיעים לאוטובוס- רכבת והרווי מחכה לנו בתחנה בה השארנו אותו. ממשיכים לוולמרט לשנת לילה.